מאני לא מפסיק להפתיע – חופשה יוונית בפלופונס – חלק ג'

זה הקיץ הרביעי שאנחנו מגיעים לחופשה ביוון ולאחר שבוע בחבל מאני שבפולופנס אפשר להגיד סופית – יוון לא מפסיקה להפתיע.
אנחנו ממשיכים לחקור את חבל מאני המיוחד כל כך ומתאהבים.

קו החוף של מאני, בעיקר בחלקו הדרומי הנקרא מאני הלקוני Mani Lakoni – משגע.
הרים סלעיים' טרשיים וקרחים נפגשים במי טורקיז צלולים.
האזור מיושב בדלילות, כבישים משובשים מובילים אל כפרים שננטשו או שנשארו בהם תושבים בודדים.

החופים כאן אינם מסודרים. תתקשו למצוא חוף עם שמשיות ומיטות שיזוף אבל מי צריך כאלה?
יש אינספור מפרצונים קסומים ונמלים קטנים בכפרים, שניתן לטבול בהם. אנחנו מעדיפים אותם פי כמה.

אפשר לבחור אקראית בכפר מסויים ולהיכנס, ככה עשינו ובכל מקום כזה מסתתרת הרפתקה.
בכל זאת בחרתי לספר על כמה מהם, שהיו בעיני בלתי נשכחים.

ביקור בכפר ואטיה Vathia :

הכפרים העתיקים במאני בנויים על פי המסורת מבתי משפחות (חמולות) סביב מגדל אבן. המגדלים הבנויים כמבצרים שמשו כהגנה במלחמות בין החמולות.
התושבים כל כך קשורים למבנה המגדל המלבני שהם בונים באותו הסגנון גם את הבתים החדשים.

אנשי מאני נלחמו על כל פיסת אדמה פוריה.
כאן גרו צאצאי הספרטנים (מהעיר ספרטה), אנשים פראיים, בלתי נשלטים, קשים וקשוחים ממש כמו הסלעים שנקראים כאן חוף.
הם התגוררו בחמולות, עסקו בשוד ימי ובמלחמות והתבצרו במגדלי האבן האפורים והגבוהים.

לא פלא שבחבל מאני החלה מלחמת העצמאות היוונית, בהתנגדות עזה של התושבים לשלטון העותומני.
ברור שאי אפשר לשלוט על האנשים החיים כאן.

אחד מהכפרים המרשימים ביותר הוא הכפר ואטיה, שרק בחלק קטן מבתיו מתגוררים תושבים.

אי אפשר להישאר אדישים לניגוד שבין המים השקופים והשלווים לנוף הטרשי והקשה. זהו אחד המקומות המרהיבים והעצובים שראיתי מימי.

הכפר ירונימוס Gerolimenas:

כפר דייגים קטן, נמצא סמוך לכפר ואטיה וכדאי לשלב ביניהם.
זהו אחד מהכפרים היפים במאני הלקוני ואנחנו חוזרים לכאן שוב ושוב.
בכפר נמל דייגים קטנטן ומספר מועט של מסעדות. החוף הקטן משגע, המים צלולים. והשקט הו השקט.

הכפר לימיני Limeni:

כפר תיירותי יחסית ויש בזה יתרון. כשרוצים לאזן את השקט והסגפנות אפשר לבקר בו, לפגוש תיירים, לשמוע קולות צחוק, לצפות בילדים קופצים למים ולאכול באחת המסעדות הכה מעולות שכאן.

הכפר היפיפה והטופח נמצא במפרץ עוצר נשימה.
הבתים העתיקים משופצים, בחצרות בוסתנים קטנים בהם עצי תאנה ורימון, השבילים מרוצפים באבני דרך לבנות.

כפר הדייגים גטיו והאי מרתוניסי:

הפלופונז נראה כמו כף יד בעלת 4 אצבעות.
בקצה האצבע השלישית, האצבע של חבל מאני – נמצא כף מטפן, הנקודה הדרומית ביותר של יבשת אירופה.

באחד הימים אנחנו בוחרים להרחיק עד לכפר הדייגים גיתיו ומשם להמשיך בנסיעה עד לכייף מטפן.

כשיצאנו לדרך בבוקר הזה, לא ידענו שאחר הצהרים תאחז אש אכזרית בקצה הפלופונס, בדיוק באזור המלון בו התארחנו בלילה הראשון של הטיול.
השרפה הזאת תזעזע את תושבי יוון ותשפיע על המשך הטיול שלנו.
אנחנו בכל אופן, יצאנו לטיול בבוקר הזה, כשליבנו קל ושמח.

אחד משיאי הטיול אמור היה להיות הביקור בכייף מטפן, שם על פי המיתולוגיה, מתגורר האדס אל השאול במערה שהיא למעשה הפתח אל השאול.

על פי המיתולוגיה הם היו שלושה אחים: זאוס, פוסידון והאדס. בהגרלה שנערכה בינהם זכה זאוס בשליטה על השמים והארץ, פוסידון בימים ובאוקינוסים ואילו האדס "זכה" בשאול. גורלו נכפה עליו. הוא שלט על השאול ביד רמה וגם על האוצרות השייכים לבטן האדמה כמו הזהב ואבני החן היקרות ולכן היה עשיר מאוד. האדס לא התגורר כשאר האלים באולימפוס. האלים סלדו ממנו וגם בני האדם (באופן טבעי). כמו רבים מאיתנו הנמשכים אל ההפכים שלהם: התאהב האדס בפרספונה אלת האביב היפיפיה והאהובה על כולם. הוא חטף אותה אליו אל השאול.
דרמטר, אלת האדמה והפריון, אימה של פרספונה סבלה מיסורי געגועים אל ביתה האהובה ובצערה הזניחה את האדמה והתבואה ובכיה הרב הציף את העולם בשיטפון והאדמה הפסיקה לתת את פריה. האלים, בנסיון למנוע את הקטסטרופה, שלחו את הרמס אל האדס בנסיון לשכנע אותו להשיב את הבת אל האם. האדס הסכים ובתנאי שבכל שנה תשוב אליו פרספונה אהובתו למשך שלושה חודשים.
ואלה הם שלושת חודשי החורף הקשים. כשפרספונה חוזרת מן השאול מגיעים חודשי הקיץ והאביב והאדמה פורחת ונותנת יבולה בשמחה.

על ניסיון ההגעה שלי לפתח השאול, שנחל כישלון בגלל התנגדות הילדות להגיע לשם – סיפרתי בפוסט הקודם.
הפעם החלטתי לבלבל אותן ולהגיע לשם "במקרה" מהצד השני של האצבע, מהכפר גיטיו.

כפר הדייגים גטיו היה פעם הנמל של ספרטה.
אל הכפר מחובר בלשון יבשה צרה האי מרתוניסי.
כדי להגיע אל האי ואל הכנסיה הקטנה והיפה שעליו, הלכנו דרך קצרה על לשון היבשה, הדומה למדרכה.
מהאי הבטנו על על בתיו הצבעוניים של הכפר גטיו ועל סירות הדייגים הקטנות שנעו על המים בקצב הגלים.

אל האי הזה חטף פריס את הלנה היפה בנשים, שהייתה אשתו של מלך ספרטה. בלילה הראשון הם לנו באי וחגגו כל הלילה. בבוקר הפליגו לטרויה.

משם המשכנו לחוף ים סמוך וטבלנו במים אך התחילו גלים לא נעימים והחלטנו להמשיך הלאה, לכיוון הכף.

בהמשך הדרך שהתפתלה בין ההרים הסלעיים והעצומים הודיעו לנו הילדות שאין סיכוי, לפתח השאול הן לא מגיעות.
כמו בכל טיול עם ילדים, צריכים להתפשר ולמצוא את קו האמצע. אם הן לא דורשות פארק מים, אני כנראה צריכה לוותר על השאול. שיהיה.

כדי להרגיע את האוירה עצרנו בחופו של הכפר היפיפה ירונימוס Gerolimenas לטבילה במימיו הקסומים והצלולים.

כשהמשכנו לכיוון הכפר שלנו החלו לכסות את ההרים עננים, כמו עשן כבד.
רוח חזקה וחמה אחזה בהכל. זו הייתה השעה בה התחילה השריפה הגדולה. אמנם במרחק שעתיים נסיעה מכאן אבל באותו הערב אימה וצער אחזו בכל שטחי יוון.

מרוב בלבול ודאגה סבתא טוטה התחילה לדבר איתנו ביוונית.
אלי מהטברנה נעלמה באמצע הארוחה ואנחנו, הלכנו לישון באותו הלילה כמעט בבוקר, עם עין אחת פתוחה ליתר בטחון.

זה שאנחנו ישנים כל כך קרוב למים, מרגיע במידה מסוימת.

הכביש מוביל לשם – נשארים בחבל מאני:

ליתר בטחון, עד שיתבהר מה כיוון השריפה, החלטנו להישאר בכפר שעל שפת הים במאני, ולוותר על המשך המסע המתוכנן להרים של חבל מסיני.

בעלת הבית שלנו, סבתא טוטה, שמחה מאוד כשהודענו לה שאנחנו נשארים לעוד כמה לילות.
בגלל השריפה כל התיירים שאמורים היו להתארח בוילות שלה, ביטלו.

יצאנו לשחות בחוף האהוב עלינו ששמו: אחרי אגיוס ניקולאוס ולפני סטופה, תחנת הדלק מצד ימין? אחריה מצד שמאל כשתראו מכוניות חונות. לחופים הטובים באמת לא נתנו כאן שם וצריך לגלות אותם לבד.

כשחזרנו מצאנו את הבית קריר ונקי.
אין לי מושג איך סבתא טוטה עושה את זה אבל מעולם לא התארחתי בבית כל כך נקי ולא ישנתי על סדינים כל כך מגוהצים. תודה סבתא טוטה.

על השולחן בסלון חיכתה חוברת טיולים בפולופונס, פתוחה בפרק על ארקדיה.
למה השאירה לנו בעלת הבית את החוברת דווקא היום?
למה פתוחה דווקא בעמוד הזה?
מהדפדוף בחוברת הבנתי לשמחתי שהספקנו לטייל במקומות רבים ומדהימים בפלופונס.

כשסגרתי את החוברת הופתעתי לגלות על הדף האחורי מעל פרסומות לרכב, כמה מילים בכתב יד.

אוי! המילים בעברית Village Trahila הכביש מוביל לשם.

האם מדובר בכתב חידה?
סבתא טוטה אמרה לנו שלא התארחו אצלה ישראלים לפנינו.
מי שלח אלי את המילים האלה? אולי מסתתר כאן מסר סודי.

מיד החלטנו לנסוע אל הכפר הזה.

קשה למצוא את הכביש המוביל לשם, אבל הצלחנו.

הכביש צר מאוד, מתפתל בין החוף הסלעי להר. מימין תהום עמוקה. נותר רק להתפלל שרכב לא יבוא ממול.
מאחורי מפרץ מרשים התגלו מטעי זיתים ובהמשך, בתי הכפר המקיפים מזח דייגים קטן.

בכפר הדייגים הזה אין תיירים אבל הוא מלא בילדים צוהלים שכנראה, כמנהג היוונים, מתארחים בחודשי הקיץ אצל סבא וסבתא שיושבים כעת במרפסת ושותים קפה בשתיקה.

מלבד קולות הילדים ורעש הגלים – דממה!
אולי לא נותרו נושאים לשיחה אחרי 60 שנות נישואים?

קולות ביוונית שבקעו מרמקול צורמני שברו את השתיקה.
בדומה לאלטעזכן אצלנו הופיע טנדר אדום עמוס בארגזי ירקות ופירות. הירקן הגיע!
נשות הכפר הקיפו את הטנדר ובחרו תאנים שחורות- סגולות כצבע זיתי הקלמטה, מלפפונים ארוכים, עגבנית ובצל ירוק.

המשכנו ללכת בסמטאות הצרות המרוצפות באריחי אבן עד שהגענו אל החוף הסלעי שבכפר.

בקצה החוף סולם ברזל איתו יורדים אל המים. הים סוער מאוד.
ישבנו על ספסל והבטנו אל הים. גם אנחנו שתקנו.

אולי מול הים והשמש השוקעת המילים הופכות להיות חסרות משמעות ולכן שותקים כאן האנשים במרפסות?

אני מודה מקרב לב למי שכתב לי את המילים על גב החוברת. החלטתי להוסיף מספר מילים משלי.

מעניין לאיזה ידיים תתגלגל בהמשך.

פרידה ממאני :

התאהבנו בחבל מאני ואין ספק שנחזור.
כמו תמיד בטיול משמעותי, פוגשים בדרך אנשים שכנסים אל הלב ומהם הפרידה קשה באמת.
במאני פגשנו נשים יווניות גאות וחזקות ולכמה מהן נקשרנו ממש.

למריה מהטברנה בכפר סטופה שגילתה לנו איפה נמצא החוף הכי יפה,
לאלי היפה מלאת שמחת החיים, בעלת הטברנה שבנמל שבכל ערב בישלה לנו מאכלים נפלאים ונטולי גלוטן

ולסבתא טוטה האהובה כמובן.

אבל הגיע הזמן להמשיך הלאה.
נפרדנו בדמעות מסבתא טוטה שנתנה לילדות מתנה. צב קטן מגולף באבן.
הבטחנו שנשוב והמשכנו בדרכנו ליעד הבא, חבל ארקדיה שבהרים הגבוהים – הפרק הרביעי והאחרון במסע.

מה, לא קראת את החלק הראשון של הטיול לפולופונס? קישור לחלק א' (הכניסה לפלופונס)

כבר קראת את החלק השני של הטיול בפלופונס? – קישור לחלק ב' (חבל מאני)

להמשך הטיול בחבל ארקדיה – פרק אחרון במסע

 

ובפינת ההמלצות:

הטברנה של אלי בנמל של אגיוס ניקולאוס – אוכל מדהים, הבנה וסבלנות עצומה לצליאקים – קישור