קמפינג בכנרת – כל מה שצריך כדי להנות בקמפינג עם ילדים

אם הייתם מספרים לי שאי פעם אשן באוהל על שפת ים כנרת – הייתי חושבת שהשתגעתם.
אבל כל כך נהנתי, שרציתי להישאר לילה נוסף.
זאת ההוכחה שקמפינג מעולה לכל אחד.
ואחת כמובן.

איך הכל התחיל?
במקרה, כמו שאומרים.
יום אחד הבחנתי שהילדות שלי נראות כמו פיקסלים וחיוורות כמו דף חדש באפליקציית וורד.
כמה אפשר להיות קבורים בתוך הזום?

לא יודעת מה נפל עלי, בטעות חשבתי בקול רם:
אולי נצא ליומיים טיול בשביל ישראל? שמעתי את עצמי אומרת.
בסוף השבוע? שאלו הילדות באכזבה
לא, עניתי, באמצע השבוע.
יש! בטח! הילדות בשמיים.
שזאת ההוכחה החותכת לכמה הזום מוצלח.
הן מוכנות ללכת יחפות על גחלים לוהטות, בתנאי שבתמורה יפסידו שיעור חשבון עם המורה רותי.

מיד חטפתי רגשות אשם שאני גורמת להן להפסיד לימודים,
ובנוסף ציינתי לעצמי שאני חייבת להפסיק לחשוב בקול רם.

אין ספק שמגיע לי כעונש, לישון באוהל על שביל ישראל.
אבל איפה לעזאזל השביל הזה?

השביל הזה מתחיל כאן:

מסתבר שמאז שסגרו את נתב"ג בגלל הקורונה, שביל ישראל הוא ה-חו"ל החדש, ה-טיול אחרי צבא, ה-טרק למשפחות מגניבות.
בקיצור, כל מה שאני לא.
יש שתי קבוצות פייסבוק פעילות מאוד שמתמחות בנושא. מיד הבנתי שהקבוצה בשבילי היא זאת למשפחות ולטיולי יום.
בקבוצה הזאת מחלקים את השביל למקטעים של 103 במקום ל-56.
הם ממליצים לצאת לסיורים קלים על השביל ליד הבית.
בקיצור, נחמדים.

אבל לא מצאתי את הידיים ואת הרגליים.
צירפתי למיזם את דודי שגם הוא בחל"ת וביתו, כמו שתי בנותיי, מוכנה ללטף נחש בשטח, בתמורה לחופשה מהזום.

בנוסף פניתי למומחה מספר 1.
עזרא ביטרן, בן זוגה של חברתי דוית, שעשה את שביל ישראל עם שלושה מארבעת ילדיו.
בימים כתיקונם הוא מדריך טיולים בקירגיסטן, קולומביה, לפלנד ואיפה לא.

עזרא בחור רציני.
הוא קבע תאריך לטיול, וזימן את דודי ואותי לפגישה יומיים לפני המועד המתוכנן.
הינה, ליום הראשון בחרתי מקטע מעניין ולא קשה, אמר לנו.
מג'אסר א – זרקא לחוף בית ינאי.
אני מכירה את הכביש בין שתי הנקודות, חשבתי לעצמי. זה מרחק מטורף.
מה אורך המסלול? שאלתי בפחד.
ממש כלום, אמר עזרא. 20 ק"מ.
לשני הימים ביחד, כן? שאלתי בגרון ניחר
מה פתאום? אמר עזרא. את צוחקת איתי?

הסתכלתי על דודי. אנחנו מבינים אחד את השנייה אפילו בלי מילים. כלומר הבנתי שאין מצב שהוא עושה 20 ק"מ ביום ובנוסף שאין מצב שהוא זה שאומר את זה לעזרא.

לקחתי נשימה עמוקה ולמרות שידעתי שאני פוגעת במיתוג שלי כטיילת, מיתוג שעבדתי עליו קשה, אמרתי:
עזרא, אין מצב. אתה לא מסתכל בשביל ישראל הנכון. בשביל ישראל שלי כל מקטע סביב 7 ק"מ.
גם עזרא לקח נשימה עמוקה ובגלל שהוא כזה מלך, בחר שלא להלבין את פני.

אז אפשר לעשות דרך קצרה ונעימה מקיבוץ דן עד נחל שניר, הציע. חצי מהמקטע הראשון.
השתגעת? אמרתי. בנחל שניר יש עכברת.

עזרא שוב לקח נשימה עמוקה והפעם גם הכין לכולנו רום עם קמפרי.
את יודעת מה? אמר
אפשר לעשות קמפינג בכנרת.
מעולה! נהדר! צעקתי, ובלב חשבתי: הכל רק לא ללכת 20 ק"מ ביום ולמות מעכברת.
ודודי? דודי זרם.

ככה יצא שמצאתי את עצמי בקמפינג בכנרת.

התארגנות לקמפינג – רשימת ציוד ועוד:

אוהל – אין לי
מזרנים – אין לי
רשת צל – אין לי
כיסאות מתקפלים – אין לי
שולחן מתקפל – אין לי
תאורה – אין לי
מקום להשאיר את הכלבה – אין לי

עזרא המלך פתר את כל הבעיות בשנייה. אני אביא לכם את מה שחסר, הוא אמר.
ואת הכלבה, תביאו אתכם.

מזל שיש לנו גם כמה דברים משל עצמנו:
מחצלת – יש
צידנית – יש
שקי שינה – יש
את האוכל אנחנו מחלקים ביננו.
זהו. זה קורה.

ואז דודי התחיל לעשות בעיות.
הוא החליט שצריך לטייל ביום הראשון.

הירדן ההררי:

אנחנו קובעים להיפגש בירדן ההררי, שם נכין תה ואז נחליט לגבי הטיול שדודי מתעקש עליו.

לא יאמן שסוף אוקטובר. חום אימים, ממש כמו בשיא הקיץ. קשה לעזוב את המזגן שבאוטו.

סעו אחרי, אומר עזרא וממשיך לנסוע בשביל העפר עד למפגש עם הנחל.
האדמה מסביב יבשה כל כך, מחכה לגשם הראשון.
מתחת לעצים נח לו עדר גדול של פרות.
הגבעה שמולנו מלאה בחצבים פורחים כל עמוד בשלב שונה של פריחה.
והינה הירדן מלא במים, הזרימה חזקה.
כמה טוב שהחורף הקודם היה עשיר במים.

עזרא מכין תה בפינג'אן.
בשבילי בלי סוכר, אני אומרת.
כולם מסתכלים עלי במבט כועס, רק עזרא שאי אפשר להוציא אותו משלוותו אומר:
אין בעיה. אמזוג לך ואז נוסיף סוכר.
התה טעים ורותח ועזרא מוזג אותו לכוסות נירוסטה קטנות שהביא מהודו. יש להן תחתית כפולה ובתוכה מוסתר פעמון.
מי שרוצה תוספת מצלצל בפעמון.
כולנו מצלצלים.

לאורך הירדן עצי אקליפטוס מרשימים, עליהם מפיקים צליל מיוחד ברוח, צליל שאפשר לשמוע רק באזור הכנרת.
תוך רגע אני חוזרת להיות ילדה. הינה אני על שפת הכינרת עם אמא ואבא ואחותי הקטנה.
אבא מנפח את סירת הגומי עם מפוח רגלי.
טססס סטססס משמיע המפוח קול עם כל דריכה.
אחותי ואני כבר בקושי יכולות להמתין עד שהסירה תתנפח.
אבל לאבא יש סבלנות והוא ממשיך לדרוך על המפוח, עד שהיא מלאה לחלוטין.
אבא מכניס את הסירה למים ושתינו קופצות פנימה.
בגלל שאני הבכורה יש לי זכות ראשונים על המשוט היחיד. אני מתיישבת בקידמת הסירה וחותרת במרץ.

נו? אז מתחילים את המסלול?
קולו של דודי מעיר אותי מהמחשבות, והסירה ואבא מתפוגגים כלא היו.

אנחנו הולכים לאורך הנחל. יפה כאן אבל חם מאוד, השמש מעלינו ואין צל.
אנה הכלבה מתמלאת בקוצים וקשה לה ללכת,
ואז רותם מדווח שראה נחש.
זהו. אני אומרת. לא רוצה לטייל כאן.
אבל דודי רוצה לטייל.
ניסע מכאן לעין דבשה, הוא אומר.

עין דבשה:

נחל קטן, צלול ומקסים הנמצא במורדות הגולן, בין גונן לגדות.

אנחנו צועדים במים הקרירים במעלה הנחל, המים נעימים ומצננים את החום.
על גדות הנחל צמחיה עשירה. אפשר לראות כאן שיחי פטל, עצי תאנה, נענע פראית שמריחה כמנטה חריפה, עצי דולב ועוד.
המסלול קצר ומוצל ומתאים לכל הגילאים.

בתחילת המסלול פינת ישיבה עם ספסלים. שם פגשנו חבורת פנסיונריות שברכו אותנו לשלום.
המסלול מאוד מומלץ אך לא בפני עצמו, אלא כחלק מטיול באזור. הוא דומה מאוד לעין תינה שנמצא כמה דקות נסיעה מכאן, בהמשך הכביש. עין תינה מעט מאתגר ממנו.
אם יש לכם ילדים ממש קטנים כדאי לבחור בעין דבשה, אם לא – עין תינה מרשים יותר.

קמפינג בכנרת – באיזה חוף להתמקם

החופים היפים, כך אומרים, נמצאים בצידה המזרחי של הכנרת – באזור קיבוץ עין גב.
מי שמכיר אותי יודע שאני משקיעה במחקר לפני שיוצאת לטיולים. ואכן, תחקרתי לעומק מספר מומחים בתחום.
כולם המליצו פה אחד על חוף סוסיתא.
טוב, כדי למנוע אכזבות מעדכנת שנכון לחודש אוקטובר 2020, חוף סוסיתא סגור למבקרים. חבל לנסות. אין אפילו פרצה בגדר.
אז עברנו להמלצה הבאה בתור: חוף כורסי.

חוף כורסי שנמצא קרוב לעין גב, התאחד עם החופים חלוקים ולבנון, ויחד הם הפכו למתחם גדול לקמפינג.
החיובי – החוף לא עד כדי כך מוסדר. כלומר, יש פחים, ברזיות, תאורה, מקלחות ושירותים, אבל בכל זאת נשארה תחושה של טבע. החוף בהחלט לא מפונפן. אפשר להכניס כלבים ומבחינתנו זה יתרון עצום.
השלילי – אפשר להשתדל קצת יותר עם הניקיון, בעיקר של השירותים אבל לא רק. מערכת הכריזה התריעה על היות החוף שקט, כלומר אסור להשמיע מוסיקה ועדיף גם לא לצעוק.
בואו, הדבר הכי מרעיש בחוף היתה הכריזה הזאת, שהביאה את הקריזה.
אם אפשר להפסיק את ההתראות בשעה 21:00 זה יהיה מקסים. תודה.

באיזה מקום להתמקם בחוף:

יש תורה שלמה שעוסקת בבחירת המיקום לזולה. אצל המנוסים זה כבר בדם והם מוזמנים לדלג, אבל אם אתם מתחילים כמוני, ממליצה שתקראו בתשומת לב.
בחירת המיקום לזולה – עשרת הדברות, במקרה יצאו לי עשרה סעיפים, אז זרמתי עם הדברות:
• שטח – כמה שיותר ישר ובלי אבנים.
• שולחן – אם לא הבאתם, כדאי שיהיה לפחות שולחן אחד של החוף.
• תאורה – מומלץ להתמקם ליד עמודי תאורה, אבל לא קרוב מדי. התאורה דולקת כל הלילה והאוהל לא אטום.
• צל – רצוי להתמקם מתחת לעצים. הם מצלים, אפשר לקשור אליהם את רשת הצל שהבאתם וגם ערסל אם שיחקתם אותה. גם חבל ליבוש מגבות.
• מים זורמים – חשובה קרבה לברזיה/מים זורמים, אבל לא יותר מדי כדי שלא יעמדו לכם על הראש כל שוטפי הכלים בחוף.
• שירותים/מקלחות – כנ"ל.
• פחים – בקרבת פחים אבל לא עליהם.
• נוף – בקרבה סבירה לכנרת, הרי באנו לראות את הנוף ולא את החניה.
• ניקיון – שהאזור יהיה נקי
• והכי חשוב – לשים לב מי השכנים שלכם לזולה.

אגלה לכם סוד.
בכל מקום שאני מגיעה אליו, מלון, וילה או אפילו חושה בסיני – קודם כל אני לא מרוצה.
ככה אני, רואה מיד את כל הפרטים, גם השוליים ביותר והלא מושלם קופץ לי לעיניים.
אז יש לי רוטינה קבועה. אני מבקשת לראות חדרים נוספים ורק אחרי שאני בטוחה שהדשא של השכן לא ירוק יותר, אני מרוצה.
בדרך כלל אני בוחרת בחדר הראשון שקיבלתי.
אז זהו, שמסתבר שהרוטינה הזאת לא פוסחת גם על הקמפינג.

עזרא מיד מצא מקום לזולה, מתחת לארבעה עצי צאלון גדולים.
יצאתי מהאוטו, עשיתי סיבוב ועיקמתי פרצוף.
לא קשה להבחין שאני לא מרוצה.
כמו שאמר דודי: עדיף שתהיי מרוצה כי ההבדל אצלך בין מרוצה ללא מרוצה הוא ענק. אין אמצע.

עזרא מנסה לשווק לי את המקום, כאילו היה מתווך נדל"ן.
רונן שותק ונשאר באוטו, מוכן לתזוזה. הוא הרי מכיר אותי טוב מכולם ויודע שאי אפשר לצאת מזה.
כשעזרא מבין שכלום לא יעזור הוא משאיר נציגות במקום, ונוסע לחפש אופציה נוספת.
המקום האחר מקסים אך בשיפוע גדול ומלא באבנים שאי אפשר להזיז. בתוך המים גדלה צמחיה כך שהגישה לשחייה לא נוחה. כמובן שחזרנו למקום הראשון.
עכשיו אני מרוצה.

נותר רק להקים את הזולה:
למקם את רשת הצל בהתייחס לכיוון עליית השמש מחר בבוקר, לפרוש מחצלות, לפתוח אוהלים ולסדר בתוכם את המזרנים ושקי השינה.
אני רציתי אוהל נוסף כחדר ארונות והלבשה, נוח מאוד לבחורות יש לומר.
ליתר בטחון הבאתי לי כרית ולכולנו סדינים.
אל תגלו לעזרא.

עכשיו נשאר רק להנות:

סוף סוף נכנסנו לכנרת.
כבר כמעט שקיעה והמים שקטים, צבועים בורוד וזהב.

כל כך יפה כאן. שנים שלא שחיתי בכנרת. היא מלאה במים ויש כאן ציפורים יפיפיות. ומסביב, אנשים נחמדים. משפחות עם ילדים, זוגות.
אני מגלה שקשה יותר לשחות במים מתוקים מאשר במי ים, כי המלח מציף.
כמה אנשים לידי משליכים חכות למים.
גם רעי, הבן של עזרא תפס לו עמדת דיג שלא יזוז ממנה ביממה הקרובה.
אני אוהבת להביט במצוף שנע על הגלים, דרוכה לקראת הרגע שיצלול. הדגים קטנים ומי שמצליח לדוג משחרר אותם חזרה. מזל.

שלושה גברים בהריון מתקדם מתקרבים למים, הם סוחבים מזרן ים ענק שנראה כמו מזרן זוגי של מיטה. לאחד מהם בקבוק וויסקי ביד.
הם מנסים להישכב על המזרן יחד עם הבקבוק, ללא הצלחה, מתייאשים ויוצאים מהמים, גוררים את המזרן הכבד.
אני כמעט טובעת מצחוק.

מתוך המים אפשר לראות את הרי הגולן המרשימים ומעליהם מתחיל לזרוח ירח עגול וגדול.
מהגדה השנייה נדלקו האורות בבתים של העיר טבריה.
החוף שלנו פרוש מולי ואני רואה שדי מרווח פה. אולי כי אמצע השבוע והפתיחה של הסגר עדיין לא הושלמה. אולי לא כולם יודעים שאפשר כבר לעשות קמפינג.
כך או כך, טוב שלא צפוף כאן. לכל אוהל יש מרחב מחיה, יש כאן גם כמה קרוואנים. חלקם מרשימים מאוד.

אנחנו יוצאים מהמים ומתחילים לארגן ארוחת ערב, כדי לא לפגוע ברגשות הצמחונים לא אפרט מה הנחנו על הגריל.
היה טעים אש.
אנה הכלבה כל כך התלהבה מהאוהל, נכנסה אליו והציצה מידי פעם מהפתח, מחייכת.
ייתכן ונקנה לה אוהל קטן ונמקם בסלון.

להפתעתי, למרות שהתכוננתי ללילה לבן, הצלחתי בסופו של דבר להירדם כשאנה ישנה על המזרן, ביני לבין מיקה.
התעוררתי מעט אחרי הזריחה והצצתי לכיוון המים מחלון האוהל.
רעי כבר בעמדה שלו דג, כאילו לא הפריד הלילה בין אתמול להיום.

המים שטוחים כמו פלטה, אף גל אחד לא מזיז אותם.
צבע המים והשמים התאחד ליחידה אחת קסומה.
על צמרות העצים שהציצו מתוך המים עמדה להקת ציפורים קטנטנות. על האבנים בחוף ענפה לבנה.
בתוך המים שט לו קורמרן שחור, שבטעות חשבתי שהוא ברווז. מידי פעם צלל ונעלם, כנראה בעקבות דג.
רעי ואני נכנסנו למים ושחינו לעומק. רק שנינו ערים בכל החוף הזה.

חזרנו לזולה, עזרא הכין קפה שחור ולאט לאט התעוררו כולם.
דודי נסע למכולת שבקיבוץ עין גב והביא ביצים ועגבניות לשקשוקה. גם שקיות קרח אותן הכנסנו לצידניות.
עזרא הכין שקשוקה מהסרטים.

על שפת המים הקמתי את אוהל הים, ליד עץ אקליפטוס, ככה שישבנו ממש על שפת ים כנרת, מתחת לדקל שפל צמרת.

היום עבר בנעימים עם טבילות רבות בכנרת, שבכל שעה נראית קצת אחרת, אבל תמיד כל כך יפה.
אולי נשאר לילה נוסף? שאלתי כשאכלנו ארוחת צהרים מאוחרת. הופה! צחקו כולם.
מי היה מאמין שכל כך אהנה כאן.

פירוק הזולה לוקח שניה.
זה די מדהים כי ההכנות והאריזות נמשכו יום שלם, ההקמה לקחה זמן והינה הכל מתפרק ברגע, כאילו לא היה.

שנייה לפני שנסענו, כשכבר היינו באוטו, עצר לידינו רכב.
מתוכו יצאו זוג צעירים וכלב.
הם הסתכלו על הזולה ונראו מרוצים.

מצאתם את הזולה המושלמת, אמרתי להם.
איזה כייף, אמרה הבחורה.
יש כאן צל? היא שאלה
ברוב שעות היום, עניתי.
כמה זמן תהיו פה? שאלתי אני
אין לנו מושג, אמר הבחור וחייך, זה לא שיש לנו עבודה לחזור אליה. כלום לא מחכה לנו.

כשהתחלנו בנסיעה הביתה חשבתי לעצמי שאפשר לראות בזה יתרון, שכלום לא מחכה לנו.
הינה, בזכות החופש הזה מצאתי את עצמי עם המשפחה והחברים, בסוף חודש אוקטובר, באמצע השבוע, בקמפינג בכנרת.

ומיד התחלתי לתכנן את ההרפתקה הבאה.

אוהבים קמפינג ליד המים, אבל מעדיפים חדר על המים בסיני המדהימה? פוסט על החופשה המשפחתית שלנו בסיני
אוהבים טיולי מים? פוסט עם המסלול הכי יפה בארץ – נחל כזיב 
מחפשים חוף ים מדהים במרכז הארץ שאפשר לשלב בו טיול קטן? פוסט על שמורת הטבע חוף גדור

קמפינג בחוף כורסי – מתכון טיול:

מיקום: בגדה המזרחית של הכנרת, צפונית לקיבוץ עין גב.
אופי החוף: רצועת חוף ארוכה המאגדת בתוכה שלושה חופים – כורסי, חלוקים ולבנון. חוף מוסדר אבל לא מפונפן. אפשר למצוא כאן מקלחות + שירותים, עמודי תאורה, ברזיה, שולחנות פה ושם, שירות פינוי אשפה. אין שירותי הצלה.
משך הקמפינג: כמה שתרצו. אחרי כל כך הרבה טרחה בהכנות חבל להישאר רק לילה אחד.
בוויז: חוף כורסי.
בכמה מילים: קמפינג בכנרת הוא פשוט יחסית מהסיבה שמימיה מתוקים. ככה שמי שלא אוהב מקלחות ציבוריות הרוויח. הכנרת כל כך יפה ותמיד מעניינת – היא משתנה מרגע לרגע.
עונה: עונות המעבר. בקיץ חם פה למות ובחורף, נו. מי עושה קמפינג בחורף.
דרגת קושי: הכי קשה לארוז לקראת הקמפינג.
כלבים: מתאים מאוד.
מידע שימושי: בקיבוץ עין גב הסמוך מכולת נוחה להשלמת חסרים. מול הקיבוץ מרינדו -קצביה/מעדניה/מסעדה משובחת במיוחד. המסעדה מתפקדת כרגע במתכונת טייק אווי.
המלצה מחוץ למסלול למתעקשים לטייל, לכל המקומות – הכניסה ללא תשלום:
1. עין דבשה או עין תינה – שניהם מסלולים מקסימים וקצרים ככה שאת לא מרגישה גמורה עוד לפני הקמפינג.
2. גן לאומי סוסיתא – אתר ארכיאולוגי מרהיב ביופיו, לטעמי אחד מהיפים בארץ. נמצא מעל קיבוץ עין גב. כמו בכל מקום בגולן – שימו לב לא לצאת מהשבילים. סכנת מוקשים. האתר אינו מוצל. מומלץ מאוד לקראת השקיעה.
עלויות: אנחנו היינו כ-26 שעות, לילה אחד – התשלום היה 67 ₪. בהחלט סביר לארבעה אנשים. בכניסה לוקחים פתק, ממש כמו לחניה ובסיום משלמים במכונה ביציאה. ממליצה לשלם במחסום היציאה משום שהמכונה שלפני עשתה בעיות.
משפט סיכום: בפעם הבאה נגיע לפחות ליומיים.
מדד צפיפות: 9. בסוף חודש אוקטובר, בשלהי הסגר השני ובאמצע השבוע – היה ממש מרווח. הבנתי שלקראת סוף השבוע המקום התמלא.
מדד נקיון: 8
ציון: 9