ימי השבת שלנו מוקדשים לטיולים משפחתיים, אבל הפעם לא תכננתי דבר והילדות כבר הלכו לחברות.
הן ממילא לא משוגעות על מבנים נטושים אז זאת הזדמנות נהדרת לטיול קצר בתחנת הרכבת הישנה בנחל שורק.
רק שנינו.

כנרת מטיילת - תחנת הרכבת בנחל שורק
בשדות שליד תחנת הרכבת הישנה

תחנת הרכבת הישנה בנחל שורק:

התחנה על קו מסילת הברזל העותמאנית בין יפו לירושלים, נקראת תחנת ואדי צראר, כשם הואדי בערבית.

את התחנה בנו הטורקים בשנת 1915, והייתה לה חשיבות לוגיסטית בזמן מלחמת העולם הראשונה. היא ישבה על מסילת רכבת שהגיעה עד לחצי האי סיני, ועליה העמיסו מזון ותחמושת לחזית בדרום וגם לירושלים.

תחנת הרכבת הישנה בנחל שורק - כנרת מטיילת - טיול לשבת - מסנים נטושים
אם זה לא מבנה שכדאי לשקם, אז מה כן?

בשנת 1917 כבשו את התחנה הבריטים וכמו שעשו בהרבה מבנים אחרים, הם הרסו את גג הרעפים היפה של התחנה ובנו במקומו גג בטון שטוח.
חבל, אבל התחנה יפה גם ככה.

למבנה האבן המרשים שתי קומות. בצידו האחד אולם נוסעים ומעליו מרפסת משגעת, בה יכלו לנשום הנוסעים אויר צח ולהנות מיפי הנוף, בזמן שהמתינו לבואה של הרכבת.
בצידו השני של המבנה התגוררה משפחת מנהל התחנה.

הרכבת האחרונה שעצרה כאן, נסעה לירושלים בשנת 1998. מאז התחנה ננטשה והיא נמצאת בחל"ת שסופו אינו ידוע.

תחנת הרכבת הישנה בנחל שורק - כנרת מטיילת - טיול לשבת - מסנים נטושים
החומה לא נמוכה, זה הקוצים שגבוהים.

אנחנו מגיעים אל התחנה הישנה ומצטערים לגלות שהיא מגודרת ומוקפת בחומה.

כלומר, כדי להיכנס צריך לקפוץ מהחומה אל תוך הקוצים, תוך כדי תפילה שלא תנחתי על נחש, וגם לקוות שתצליחי לטפס בחזרה.

היתרון – אף אחד לא יראה את הפדיחה. פשוט כי אין כאן נפש חיה.

תחנת הרכבת הנטושה בנחל שורק - תחנת הרכבת הישנה נחל שורק - כנרת מטיילת - מבנים נטושים

ליתר בטחון אני מחליטה להישאר על החומה ושולחת את רונן לדווח מעומק השטח.
הוא מספר שהמבנה במצב בינוני, שהגרפיטי לא משהו, שאי אפשר להגיע לחלק האחורי של המבנה ושלא שווה שארד לכאן אם אני מתכוונת להתלונן ללא הפסקה.

אני מבליגה על העקיצה ומודיעה לו שנחזור לכאן בחורף כשהקוצים והנחשים ייעלמו ושאז יראה איך אני קופצת מהחומה בקלילות כמו בלרינה.
ממילא הוא לא יזכור עד החורף, אז מה אכפת לי.

תחנת הרכבת הישנה בנחל שורק - כנרת מטיילת - טיול לשבת - מסנים נטושים
מבט מאולם הנוסעים לחצר האחורית

מחוץ למבנה מונחים קרונות רכבת וקטר, ולמרות שהם נראים עתיקים מאוד הם לא.
אני עצמי נסעתי על רכבות מסוג כזה כששרתתי בצבא, וזה היה אך לפני רגע מיינד יו.

תחנת הרכבת הישנה בנחל שורק - כנרת מטיילת - טיול לשבת - מסנים נטושים
הו רכבת, קחי אותי לבסיס

מאוד רציתי להיכנס לקרונות החביבים ועמוסי הגרפיטי, אבל חם כאן למות והקרונות עשויים מברזל.

במקום זה הלכתי על המסילה.
זאת הפעם הראשונה שיוצא לי ללכת על מסילת רכבת וזה ממלא אותי בהתרגשות ואפילו בפחד, ובכלל לא משנה שהיום שבת והרכבת לא עובדת.
הדמיון לא שומר שבת.
הינה אני ממש שומעת את הרכבת מתקרבת וכבר מדמיינת איך הרגל שלי נתקעת בין הפסים. טו טו טו טו נהג הקטר צופר, וברגע האחרון קופץ מהשיחים בחור בלונדיני וחסון שלא חושב שאני נודניקית. הוא לבוש במכנסי חקי ושלייקס ומציל אותי.

תחנת הרכבת הנטושה נחל שורק - כנרת מטיילת - בלוג הטיולים של כנרת צור

מרגיש כמו בסרט

יהודית שלייפר לבית איינהורן – מפקחת תחנת הרכבת בנחל שורק:

בחצר הקדמית של תחנת הרכבת הנעולה נעוץ שלט כחול חגיגי ועליו צילום של יהודית, עומדת ליד המסילה ואוחזת בידה משהו שנראה כמו חישוק קטן עם חולץ פקקים. כנראה מכשיר סימון לרכבות או משהו.

בשלט מסופר שיהודית שלייפר עבדה כמפקחת התחנה בואדי צראר בשנים 1927-1928, היא הצטיינה בעבודתה ובאחד מהימים הצליחה למנוע ברגע האחרון משתי רכבות להתנגש, וזכתה על כך באות הוקרה.

בעלה של יהודית היה מפקח בקו חיפה -קהיר והתגורר רחוק ממנה. יהודית גרה בתחנה עם משפחתו של מנהל התחנה הערבי. בשלט נאמר שהם אימצו אותה כבת.

באוקטובר 28 כשכרעה ללדת עצר מנהל התחנה בשבילה רכבת חולפת, יהודית הספיקה להגיע ברגע האחרון לירושלים וילדה את בנה יאיר.

מעולם לא שבה לתחנה.

יהודית שלייפרר איינהורן - תחנת הרכבת בנחל שורק - כנרת מטיילת

אני מחליטה לחקור עוד קצת על יהודית שלייפר לבית איינהורן.

היא נשמעת אישה אמיצה ואפילו הרפתקנית וזה מעורר בי סקרנות.

אני מוצאת בגוגל תמונת סטודיו של יהודית שצולמה בשנת 1927.

הצילום מופיע כדוגמה במאמר שכתבה פרופ' נורית כנען קידר על 'הנערה והכד כדימוי ישראלי'.
פרופ' נורית היתה דיקן הפקולטה לאומנות באוניברסיטת תל אביב בשנים בהן למדתי שם בימוי תיאטרון (שזה היה ממש לפני רגע, קצת אחרי שהפסיקו לנסוע הרכבות מהסוג שמחוץ לתחנה).

כל העניין נראה לי כצרוף מקרים מרגש. אני מחליטה לקרוא. לא אפרט יותר מידי מהמאמר הארוך ארוך, כדי לא להלאות אתכם.

בקצרה (סלחי לי פרופ' נורית): לפי תפיסתם של העולים החדשים, שואבות המים הערביות הנושאות את המים בכדים, היו איך לומר, אקזוטיות ובעיקר מאוד מקומיות.
העולים נהגו לצלם את בנותיהם 'בפוזה' דומה ואת התמונות שלחו לקרוביהם שנותרו בחו"ל כדימוי לחיים החדשים בארץ.

ואכן בתמונת הסטודיו שרועה לה על הרצפה יהודית שלייפר לבית איינהורן, לבושה במעין גלבייה.
היא נשענת בעזרת ידה הימנית על שרפרף ובידה השמאלית אוחזת כד מים.

'הפוזה' הענוגה הזאת לא נראית מתאימה ליהודית האמיצה שחיה לבדה עם משפחה זרה, רחוקה מבן זוגה ומשפחתה, עוצרת רכבות מהתנגשות וגם מזנקת עליהם בעודה הרה.

תחנת הרכבת הנטושה בנחל שורק - תחנת הרכבת הישנה נחל שורק - כנרת מטיילת - מבנים נטושים

האם יכלה לדמיין אותה יהודית שיום אחד ישתלט וירוס הקורונה על העולם, והמונים ימצאו את עצמם בסגר ובבידוד? האם יכלה לדמיין שאלפי אנשים יטוסו דווקא לדובאי? האם יכלה לדמיין שאותה תחנת רכבת יפה תהיה סגורה מוזנחת ונטושה?

תחנת הרכבת הנטושה בנחל שורק - תחנת הרכבת הישנה נחל שורק - כנרת מטיילת - מבנים נטושים

מצפור הראל:

אנחנו ממשיכים לנסוע בתוך השדות שבין המושב טל שחר לצלפון, מחפשים מקום מוצל ונעים לפרוש מחצלת ולהדליק גזיה עליה נכין פינג'אן עם קפה שחור והל.

טל שחר - כנרת מטיילת - בלוג הטיולים של כנרת צור
את מתביישת?

חם מאוד וסביב מעט העצים שנותנים צל גדלו קוצים גבוהים.

בסופו של דבר אנחנו מגיעים אל מצפור הראל ביער אשתאול, שעל דרך בורמה.

במצפור מבנה אבן עזוב ששימש בעבר בית ספר משותף לילדי הכפרים הערבים בית ג'יז ובית סוסין.

הלוחמים מהכפרים השתתפו בהתקפות על שיירות האספקה לירושלים הנצורה. הם נכבשו ופונו במלחמת יום העצמאות, על ידי חטיבה 7.

ממש אפשר לראות כאן שתי כיתות לימוד קטנות. אני מדמיינת את חיי הילדים בכפר, את הכסאות הקטנים, את הצחוק.

מצפה הראל - כנרת מטיילת
שתי הכיתות הקטנות

צמוד למבנה מגדל גבוה, ששער הכניסה אליו נעול. אני קוראת שהוא משמש את אנשי הקרן הקיימת לתצפת על האזור כדי להתריע על תחילת שריפה, במידה ופורצת כזאת טפו טפו.

היער מלא בעצי אורן ואלה נוטים להפיץ שריפות במהירות. אנחנו מוצאים מקום בטוח לגזיה ונזהרים מאוד.

אני טובלת ואפל מתוק בתוך הקפה המר אבל לא נהיה לי מתוק.
לא נעים לי פה, ליד הכיתות הקטנות העזובות. המקום מעורר בי עצב ואני רוצה הביתה.

שוק הכרמל ביום שישי:

ובשביל טיפת שפיות יש לנו את המקום הכי פחות נטוש שיש – שוק הכרמל.

שוק הכרמל - כנרת מטיילת
אם זאת לא שמחת חיים, אז מה כן?

אתמול היינו שם וקנינו תאנים מתוקות וריחניות, ליצ'י ורוד, מנגו שאין דברים כאלה, קישואים קטנטנים, חצילים סגולים שקליפתם מתוחה, ושעועיות ירוקות וטריות.

שוק הכרמל - כנרת מטיילת
זוכר את הסגר? חצילים חצילים בעיניי

אנחנו עוצרים לקפה בעמידה, באמצע השוק, בבית הקפה האהוב עלי.

שוק הכרמל - כנרת מטיילת
הקישואים המדהימים האלה יככבו בתבשיל היום

אל המקום נכנסת חבורה עליזה, כולם לבושים בחולצות עליהן כתוב 'חציל'.

הם ניגשים אל מכונת הגלידה, פותחים את הברז וממלאים בכוסות קטנות גלידה לבנה-סגלגלה באיזה טעם? תנחשו…..חציל.

תוך כדי חיוכים מאוזן לאוזן הם מחלקים את הכוסות ליושבי בית הקפה.

אנחנו פותחים מחר מקום כאן ליד, אומרת אחת מהן. למקום יקראו (תנחשו איך) …חציל ונמכור שם רק דברים שעשויים מחצילים.

אני מסרבת בנימוס לגלידה, רונן עף על זה.

מה זה החתיכות המתוקות מעל הגלידה, הוא שואל.

ריבת חציל, מסבירה האישה.
בזמן שהוא אוכל הם מסתכלים על הבעות פניו במתח, כאילו היה לפחות רותי ברודו.

ממחר מכונת הגלידה תעבור למקום שלנו, אומרת האישה. תבואו!

בהצלחה,אנחנו נפרדים מהחבורה העליזה שנעלמת אל תוך המולת השוק.

לפי הבעות הפנים של רונן בזמן שאכל את הגלידה, אני יכולה להמליץ לכם בלב שלם לנסות.

שוק הכרמל - כנרת מטיילת
הסיר שהכנתי. במיה וקישואים. שיחקתי אותה או שלא?

אה. ואל תשכחו לקנות פרחים. אלה שאני קניתי מפיצים בכל הבית ריח נפלא ומחזירים לי קצת שמחה ללב. שמחה ב- -30 ₪. לא שווה?

וכמה נעים לחזור מטיול לתוך השמחה הצבעונית והמתוקה שבתוך המקרר שלנו.

תחנת הרכבת הישנה בנחל שורק – מתכון טיול:

מיקום: ליד מושב טל שחר, מועצה איזורית מטה יהודה
מסלול: לא ממש מסלול. איך קוראו לזה ההורים שלנו? נקודת חן
אורך: כמה צעדים לכל כיוון
משך המסלול: מקסימום שעה, אלא אם כן הגעתם כדי לצייר גרפיטי
נקודת התחלה: בוויז – תחנת רכבת ישנה – שורק (מ.ק נחל שורק)
נקודת סיום: כנ"ל
סימון שבילים: אין
בכמה מילים: מבנה אבן מקסים, סמוך לפסי הרכבת. לאוהבי המבנים הנטושים בעיקר, ותתפלאו מסתובבים בננו הרבה כאלה. סיפור מעניין קשור במקום, ואפשר להרים גם להעצמה נשית בעקבות יהודית שלייפר האמיצה. פספוס גדול שהמקום מוזנח.
עונה: כל עונות השנה. בקיץ לקחת בחשבון שאין כאן צל אבל לעומת זאת יש כאן הרבה קוצים. בחורף ירוק ושמח, באביב הכל פורח.
דרגת קושי: קל מאוד, אלא אם כן אתם מחליטים לקפוץ מהחומה ולהיכנס למבנה הישן. שימו לב שהמקום מגודר ואסור להיכנס אליו. בנוסף יש לנקוט זהירות גדולה כיוון שחלקים מהמבנה בסכנת התמוטטות.
כלבים: מוזמנים
מדד נקיון: 8
מדד צפיפות: טיילנו ביום שבת באמצע חודש יוני. היינו לבדינו.
המלצה מחוץ למסלול: לנסוע בשבילים פנימיים שבין שדות המושבים שסביב. בעיקר לבעלי 4X4, אבל אפשר גם ברכב רגיל.
משפט סיכום: לאוהבי ז'אנר המבנים הנטושים.

בפינת ההמלצות:

אפשר לשלב בטיול ביקור בכנסייה באבו גוש עליה כתבתי בפוסט נפרד.

אם החום עשה לכם חשק למים קרירים ממליצה על הטיול הכי יפה בארץ- נחל כזיב.

לאוהבי מבנים נטושים – פוסט מומלץ על הוילה הנטושה (והסודית) ברחוב חיסין, במרכז תל אביב. 

לאוהבי מבנים נטושים וגרפיטי – חובת ביקור בגלריית מינוס 430 שבצפון ים המלח. אחד הטיולים הכי מדהימים שעשינו. לא לפספס!

שוק הכרמל – אם הגעתם במקרה או שלא אל שוק הכרמל, אל תפספסו את החומוס המעולה של שלמה ודורון. לנמנעים מגלוטן – יוציאו לכם בשמחה מנה נקייה מגלוטן, הישר מהסיר שבעומק המטבח. מומלץ.