בשנייה ששמעתי על ריטריט הכתיבה במנזר, התלהבתי.
לכתוב במנזר בהרי ירושלים, נשמע לי כמו חוויה שכדאי לעבור.
אצא לי לטיול חשבתי, אפגוש נזירות.
כחובבת מנזרים אני יודעת שיש סביבם גנים מטופחים ובדרך כלל נוף יפיפה.
אחלה חומר לפוסט בבלוג, חשבתי.

השתגעת? אומרת לי גלי אחותי. ריטריט כתיבה בנושא ילדות זה לא טיול. זה טיפול. וזה קשה.
יאללה עם המטפלים האלה, אני חושבת לעצמי (גלי היא מטפלת במקצועה) כאלה כבדים, מי שישמע.
יהיה בסדר, אני עונה לה. אני אוהבת לכתוב? כן. אני ילדותית? גם כן כן. אז איפה פה הבעיה?
את זה עוד נראה, אומרת לי גלי.

אבו גוש - כנרת מטיילת - כנסיית רוטרדאם - ריטריט כתיבה במנזר
אבו גוש, רגע לפני הגשם

האמת, אני מוטרדת בכלל מדברים אחרים.
מאז שנולדו הילדות לא עזבתי אותן, בטח ממש אתגעגע. בנוסף אני לא כזאת מצטיינת בלישון לבד.
דמיינתי חדר עם קירות עבים מאבן. על עדן החלון פמוט עתיק מפליז ובתוכו נר דולק, אורו מרצד על פני תקרת הקשתות הגבוהה.
אז לא.
בתמונות שאופיר, המנהל הלוגיסטי של הריטריט, שולח לי לוואטסאפ, נראה שהחדר עוצב בשנות ה- 70 וככה נשאר עד היום.
מיטת יחיד מפורמייקה חומה, שידה תואמת לצד המיטה, שטיח מקיר לקיר, מצעים בצבע צהוב עם פרחים כחולים, תריס גלילה שפותחים וסוגרים עם חבל.
בקיצור, זה חדר ילדותי.

כנסיית נוטרדאם אבו גוש - כנרת מטיילת
החדר שלי במנזר

הינה. הריטריט כבר התחיל, אני חושבת, ולא הרגשתי שום קושי.
חוץ מזה שלא ראיתי טלוויזיה בחדר. זה קשה אפילו מאוד.

נתקין לך נטפליקס בלפטופ, רונן מנסה להרגיע אותי. ממש לא בעיה.
אני חושדת שהוא מעוניין שאצא לריטריט.
ואם אסבול שם, אני מקשה, אם ארצה לחזור הביתה?
אז תתקשרי ואבוא לקחת אותך, הוא עונה.
ואם זה יהיה בשלוש לפנות בוקר? אני ממשיכה בחקירה.
גם.

אין ספק, הבן אדם ממש דוחף אותי לשם. כנראה צריך חופש ממני.
בהחלט מתקבל על הדעת. גם אני צריכה חופש מעצמי, אבל נאלצת ללכת איתי לכל מקום. חבל.

טוב, אני באה. אני מסמסת לענת הררי מנחת הריטריט, כאילו אני עושה טובה למישהו.
שנייה אחר כך, אני מתחרטת.
זאת באמת הייתי אני שהתחייבה כרגע לריטריט במנזר? אולי יש לי פיצול אישיות? לא רואה שום סיבה אחרת שאמרתי כן כשאני בכלל לא רוצה.
אולי טוב שאלך לשם. שיטפלו לי בפיצול אישיות.
מזל שיש עוד שבוע.
מה, כבר השבוע עבר?

כנסיית גבירתנו של ארון הברית - כנרת מטיילת - מנזר באבו גוש

היום הראשון – הגעה למנזר ותחילת הריטריט:

ליתר בטחון אני אורזת חצי בית.
לא ברור אם קר או חם, בכל זאת מדובר על אבו גוש שבהרי ירושלים, שזה אמנם 40 דקות נסיעה ממרכז תל אביב, אבל ביקום שונה לגמרי.
ברגע האחרון אני מכניסה למזוודה גם את הכרית שלי.

הטרולי מוכן, אני אומרת לרונן.
זה לא טרולי זאת מזוודה, אני שומעת אותו ממלמל, אבל מחליטה להתעלם.
כזאת אני, בוגרת.

אני מחבקת את הילדות חזק חזק. גם את הכלבה. ואז שוב את הילדות.
אני לא מתגייסת, אמא. אומרת מיקה.
את בסך כל נוסעת ליומיים, תרגיעי. אומרת ימה.
איזה בנות מעפנות גידלתי. מזל שהכלבה מכשכשת אלי בזנב, הינה נדמה לי שיש לה גם לחלוחית בעיניים. מסכנה, תתגעגע אלי כל כך.
טוב שאני נוסעת, אולי גם שתי המרשעות האלה, ירגישו בחסרוני ויבינו כמה אני משמעותית ושאי אפשר רגע בלעדי.

Notre-Dame de l'Arche d'Alliance - כנרת מטיילת - בלוג הטיולים של כנרת צור
כנסיית גברתנו של ארון הברית או בצרפתית: Notre-Dame de l'Arche d'Alliance

ככל שאנחנו מתקרבים לאבו גוש, גדל אצלי הצורך בקפה הפוך חזק. כנראה חבלי הפרידה מתל אביב ומהחיים הקודמים שידעתי.
בשורה לי אליכם – אין קפה הפוך נורמאלי בדרך לירושלים.
בתחנת הדלק בלטרון מכונת קפה טרנטה עם קפסולות. תודה רבה, אם הייתי רוצה לשתות קפה של בית חולים הייתי נוסעת לאיכילוב. ויתרתי בעצב על קפה הפוך.

הוויז לוקח אותנו דרך קריית יערים, ישוב דתי חרדי הנקרא על שם העיר המקראית המוזכרת בספר שמואל.
אל קריית יערים הובא ארון הברית לאחר שנשבה על ידי הפלשתים. הפלשתים מיהרו להיפטר מהארון כי האמינו שהמגפות האיומות שהכו בהם ללא רחם, נגרמו בגללו. הארון נשאר 20 שנים בקרית יערים.
לאחר שהומלך דוד למלך, בשנת מלוכתו השמינית, העלה את ארון הברית מקרית יערים לירושלים. כך הגיע הארון אל העיר עוד לפני שנבנה בית המקדש, במטרה לבנות את מעמדה של ירושלים כעיר הקודש. עוד נשוב לסיפור הזה בהמשך.

הנוף מכאן משגע. מעלינו עננים של גשם והתאורה אפרורית כזאת, נוגעת ללב.
אנחנו נכנסים דרך שער חשמלי ירוק ונוסעים בכביש פנימי וצר במעלה ההר, עד לחניה העליונה של המנזר.

אבו גוש - כנרת מטיילת - כנסיית רוטרדאם - ריטריט כתיבה במנזר
הכביש אל המנזר

יש כאן כבר לא מעט רכבים.
אנחנו גוררים את הטרולי, טוב את המזוודה, במעלה הגבעה. עוברים בין הכנסייה למנזר הבנוי מאבן ומגיעים לשער תכלת עליו כתוב: שטח פרטי.
לא יודעת מה איתכם, תמיד חלמתי לפתוח שער כזה במנזר ולהיכנס דרכו לאזור השמור לנזירות בלבד. אזור שעוברי אורח לא מוזמנים אליו. הינה זה קורה לי, בפעם הראשונה.
אני כל כך אוהבת לעשות דברים בפעם הראשונה. עם הגיל הם הולכים ומתמעטים, ככה שזה בהחלט מוסיף להתרגשות שגם ככה בשמים.

אבו גוש - כנרת מטיילת - כנסיית רוטרדאם - ריטריט כתיבה במנזר
איזה כייף שמותר לי להיכנס. חלום שמתגשם.

מעבר לשער התכלת, חצר פנימית יפיפייה הבנויה סביב עץ תות ענק, המראה מזכיר כיכר כפר יווני הבנויה סביב עץ דולב.
החצר מוקפת במבני אבן. מצדה האחד מנזר הנזירות ולו אכסדרה בעלת קשתות אבן וחדר אוכל גדול, ומימין מבנה האכסניה, אליה אנחנו נכנסים.

אבו גוש - כנרת מטיילת - כנסיית רוטרדאם - ריטריט כתיבה במנזר
החצר הפנימית

הנזירה שמקבלת את פני בקבלה, לא נראית כמו נזירה, כלומר היא לובשת בגדים רגילים.
היא פונה אלי באנגלית.
הלו, היא אומרת. צריך למדוד חום.
היא מכוונת אלי את מודד החום האלקטרוני. שלוש פעמים המדידה מראה על 29 מעלות, פעם אחת על 32, ובפעם החמישית 35.
זה קצת נמוך, היא אומרת בדאגה, קר לך?
בכלל לא, אני עונה.
בואי נסכם על 35, אני אומרת והיא מסכימה.

כנרת מטיילת
זה לא עושה לכם חשק לכתוב?

המבנה בן שתי קומות. הנזירה מובילה אותנו לקומה השנייה. בקצה המדרגות מסדרון ארוך, חשוך וצר. דלתות החדרים כחולות ובמרכזן מלבן זכוכית חלבית מעוטר.
היא פותחת את דלת חדר 217 ואנחנו נכנסים פנימה.
החדר קטן כמו צינוק. מיטת יחיד, ארונית, חלון קטן, שירותים מקלחת וזהו.
נו, נו. איטס נוט גוד, אני אומרת לה, מזועזעת. איטס טו סמול.
יו ניד א ביגר רום? היא שואלת.
יס פליז, אני אומרת ומגייסת את מבט הבמבי הכי אומלל שיש לי.
שתיקה.
אני ממשיכה לעפעף ואומרת ללא מילים: אני פונה אל הלב שלך, אחות נזירה.
קם אפטר מי, היא אומרת לבסוף.
היא עוצרת מול חדר 219 ופותחת את הדלת.
ברגע שאני נכנסת אני מרגישה שזה זה. זה החדר שלי.
הוא מרווח יחסית, יש בו שתי מיטות יחיד ולצידן שידות קטנות ומתוקות.
ארון קיר קטן, מראה שתלויה גבוה מידי ושני חלונות עם וילונות ירוקים. אחד פונה אל החצר הפנימית ואחד אל הכנסייה המשגעת.
ליד החלון שולחן כתיבה קטן. יש כאן ריח נפלא, החדר מצוחצח.
מזל, סיימנו עם זה מהר הפעם, אמר רונן כשהנזירה סגרה אחריה את הדלת. היא קלטה מיד שעדיף לתת לך את החדר הכי טוב.
באמת מזל אני חושבת, חבל שהיינו פותחים עוד עשרות חדרים במסדרון הארוך.

אבו גוש - כנרת מטיילת - כנסיית רוטרדאם
השולחן שלי

עכשיו אני מאוד מרוצה, אבל בכל זאת קשה לי להיפרד מרונן ולהישאר כאן לבד.
גשם שוטף את המנזר ואת הרי ירושלים. אנחנו יוצאים לסיבוב, נרטבים מהטיפות הנעימות, עוברים בגן האחורי המרשים.
המנזר ממוקם בראש ההר הכי גבוה באזור והנוף מכאן עוצר נשימה.
אני נפרדת מרונן, ונכנסת אל האולם, שם בשפת הריטרית תתקיים המליאה.

אבו גוש - כנרת מטיילת - כנסיית רוטרדאם - ריטריט כתיבה במנזר

החיים במנזר – נזירה לשלושה ימים:

האולם מלא בחלונות צרים ומאורכים, עליהם מצילים תריסי עץ ירוקים.
שלא כמו בחדרי האכסניה, כאן יש סממנים נוצריים מובהקים: צלבים, ספרי הברית החדשה, אביזרי קודש.
אנחנו מתיישבים במעגל מרווח, המרווחים בין הכיסאות כיאה לתו הסגול. מעל הכסא שלי תמונות מחזור של מסדר הנזירות שבמנזר. חלקן לבביות וחייכניות וחלקן חמורות סבר. לכולן משקפיים עבים.

אנחנו עורכים הכרות קצרה. 11 משתתפים הגיעו לריטריט. יש כאן שני זוגות, השאר הגיעו כיחידים. חלקם צעירים ממש, כלומר בשנות השלושים, המבוגרים ביותר בסוף שנות החמישים.
ריטריט זה לא רק לפנסיונרים אני מציינת לעצמי.
במהלך סבב ההכרות כל אחד מאיתנו מעלה כמה זיכרונות מהילדות.
מפתיע כמה מלחמות, מבצעים ואירועים ביטחוניים עיצבו את ילדותינו. אם היו עושים סבב כזה באנגליה הזיכרונות היו שונים לחלוטין.
מיד אחר כך, אנחנו מקבלים את תרגיל הכתיבה הראשון. כיאה לריטריט כתיבה בנושא הילדות, התרגילים בנושא….הילדות.
אני מנערת את האבק מהזיכרונות שלי, מגיעה לעומק המגירות הנשכחות ביותר. התהליך קשה אבל מאוד מתגמל.
מסגרת הריטריט ברורה. לכל תרגיל דד ליין המסתיים במליאה הבאה. לרוב מדובר בפעימות של שעתיים.
במליאה, ליד ענת, ניצב כסא ריק. מי שמעוניין, ניגש בתורו לכסא ומקריא את שכתב וכשמסיים חוזר למקומו.
לפי ההנחיה החברים במליאה לא מגיבים ולא מעבירים ביקורת. אבל מיד מרגישים מה עובד על האחרים ומתי הם פשוט איתך. המעמד מאוד מרגש.
את הריטריט עוטף סדר היום הקבוע שבמנזר.

אבו גוש - כנרת מטיילת - כנסיית רוטרדאם - ריטריט כתיבה במנזר
זה בארץ?

בחדר האוכל מוגשות הארוחות בשעות 08:00, 13:00, 19:00. הארוחות מסתיימות בדיוק שלושת רבעי השעה לאחר שהתחילו ואם לא, הנזירות מבקשות בנימוס לצאת מהחדר.
הזימון לארוחת הצהרים והערב נעשה על ידי נזירה המצלצלת בפעמון ברזל גדול, איתו היא מסתובבת ברחבי המנזר. כמו קסם, ברגע שאני שומעת את הפעמון, מיד מרגישה רעב וגם שמחה, לקראת המפגש עם כולם, מחוץ למליאה.
הארוחה היא זמן מצוין לשאול את מי שלידך על החיים שלו היום. דרך תהליך הכתיבה אנחנו מתקרבים מאוד.
אנחנו לומדים איך כל אחד מאיתנו היה כילד ורוצים להשלים את ההכרות עם המבוגר שהוא היום.
כל ארוחה הופכת למסיבה, אולי גם בזכות האלכוהול שמלווה אותה. הנזירות נאלצות לבקש מהחבורה הקולנית והמצחקקת שאנחנו הופכים להיות, לפנות את החדר.

זריחה - כנררת מטיילת - בלוג הטיולים של כנרת צור - כנסיית גבירתנו של ארון הברית - אבו גוש

בבוקר היום השני, אני מתעוררת לפני הזריחה, הודות לשמיכת הצמר שנפרדה מהסדין שמתחתיה ונשרה אל הרצפה.
חושך וקר. אני נאלצת לקום כדי להדליק את החימום וכדי לסדר את שמיכת הצמר המעצבנת הזאת, ומבחינה באור חלש ואדמדם המנסה לחדור דרך חרכי תריס הגלילה.
השינה נעלמת מיד.
אני מזדרזת להספיק ולצאת אל החצר ולכן לובשת במהירות את כל מה שחם, דוהרת במדרגות אל הסלון ומכינה לי קפה שחור עם הל, חזק וחם.
כולם עדיין ישנים, כולל הנזירות.
אני מספיקה להגיע אל נקודת התצפית שבחצר עוד לפני שכדור השמש עולה מעל הרי ירושלים.
ספסלי השיש קרים ממש ובכל זאת אני מתיישבת להמתין לשמש, משלשלת את רגלי לכיוון מטע הזיתים שלמטה ונשענת על מעקה הברזל בידיים שלובות, יד על כל מרפק נגדי.
מתי ישבתי בישיבה ילדית כזאת בפעם האחרונה? לא זוכרת. אין ספק שכנרת הילדה נמצאת איתי עכשיו.

כנסיית גבירתנו של ארון הברית
אבו גוש בזריחה, נראה שרק אני עירה

השמש עולה, יפה וחגיגית ובתי אבו גוש מנצנצים תחת קרניה האדומות.

יש משהו נעים בסדר היום הקבוע.
התחושה היא שנתתי למישהו אחר את האחריות והוא מנהל עבורי את העניינים.
האכסניה כמו בית הילדים בקיבוץ שם התגוררנו בילדותי במשך שנתיים, רק שכאן אני לבד בחדר ואין תגית של שמי על המגבות.
אני כמו ילדה. לי נותר רק לכתוב, לנוח ולעבור תהליך.
אמרתי תהליך? אלוהים או ג'יזס במקרה הזה, משהו עובר עלי, אני נשמעת כמו מטפלת.

כנסיית גבירתנו של ארון הברית - כנרת מטיילת - מנזר באבו גוש
אפשר לכתוב כאן

להפתעתי, בעוד שאר המשתתפים מוצאים פינות נעימות לכתיבה בגנים שמסביב, או בחורשה שליד הכנסייה, אני לא מצליחה לכתוב מחוץ לחדר.
מסביב הכל מעיר ומעניין אותי: הדחליל בגינת הירק, בוסתן עצי הזית, הכלוב עם ציפורי השיר, הבקתה הקטנה מאחוריה תלויים לייבוש בגדי נזירות, הפרחים, עץ האקליפטוס הענק באמצע החצר, קריאת המואזין מאבו גוש, שירי השבת מבתי קרית יערים, הנקודות הצבעוניות על הבלטות שבקצה החצר האחורית, הבלוטים שנשרו מעצי האלון.
המקום היחיד בו אני מצליחה להתרכז, הוא החדר שלי. ואני נמצאת בו רוב הזמן כי ענת נותנת עוד ועוד תרגילים.
אני כל כך עסוקה, ששוכחת להתגעגע.

כנסיית גבירתנו של ארון הברית - כנרת מטיילת - מנזר באבו גוש
אפשר לכתוב מתחת לעצי כליל החורש שבשלכת

כנסיית גבירתנו של ארון הברית:

ההר עליו ממוקם המנזר מכונה בפי תושבי הסביבה ג'בל קודס, כלומר, ההר הקדוש.
בנייתה של הכנסייה, ששמה כנסיית גבירתנו של ארון הברית, הסתיימה בקיץ 1924. הכנסייה מקודשת למרים, אימו של ישו, הנמשלת בנצרות לארון הברית.

כנסיית גבירתנו של ארון הברית - כנרת מטיילת - מנזר באבו גוש
אפשר לכתוב כאן. הכניסה לכנסייה.

מה הקשר בין מרים לארון הברית אתם שואלים?
בתוך ארון הברית חבויים לוחות הברית הקדושים, כלומר הקדוש נמצא בתוך הגשמי, ממש כמו שבתוכה של מרים ההרה חבוי ישו.
על גג הכנסייה, פסל לבן וענק של מדונה והילד ניצבים על ארון הברית ולצידם שני מלאכים, אחד מכל צד. הפסל המרשים פונה אל אבו גוש והרי ירושלים, ונראה למרחוק.

כנסיית גבירתנו של ארון הברית - כנרת מטיילת - מנזר באבו גוש
פסל עצום של מריה וישו נראה למרחוק

במלחמת העצמאות שימש מבנה האכסניה כבית חולים קדמי של חטיבת הראל, שפעל בו גם חדר ניתוח. החטיבה שהוקמה באפריל 1948, היתה אחראית על חיזוק מרחב ירושלים והפרוזדור אליה, כיבוש שטחים מהפורעים ואבטחת השיירות לירושלים. החטיבה ספגה פגיעות רבות ואל בית החולים פונו פצועי הקרבות. מפקדה הראשון של החטיבה היה יצחק רבין.
בחצר האחורית אפשר למצוא במספר פינות כסאות משונים הנראים ככיסאות בית חולים, כנראה מהתקופה הזאת.

כנסיית גבירתנו של ארון הברית - כנרת מטיילת - מנזר באבו גוש
החצר האחורית בשקיעה

במבנה הראשון שמצד שמאל, כך אומרים, מתגוררות שש נזירות. אני פגשתי רק שלוש מהן.
הכנסייה פתוחה למבקרים מבחוץ רק בשעות מסוימות, כך ברוב שעות היום אין איש מלבדנו במתחם כולו. אנחנו נעולים מעבר לשער החשמלי הירוק, יחד עם הנזירות כמובן.
יש משהו נעים בפרטיות הזאת. בשקט שאיש לא מפר אותו.

כנסיית גבירתנו של ארון הברית - כנרת מטיילת - מנזר באבו גוש
אם זה לא מקסים אז מה כן?

באחת ההפסקות אני נכנסת עם אופיר וענת אל הכנסייה, דרך דלת הברזל הצדדית. האקוסטיקה פה נפלאה. כמעט שומעים את הנשימות שלנו.
הכנסייה פשוטה וצנועה ואולי דווקא בגלל זה כל כך מיוחדת ויפה. אין ויטראז'ים כנהוג בכנסיות אחרות. תקרת העץ מעוטרת בדמויות מלאכים על רקע כחול. אור נעים חודר מהחלונות הגבוהים, הבנויים מעל גגות האגפים הצדדיים.
באזורים מסוימים נראים על הרצפה חלקי פסיפס עתיקים מהכנסייה הביזנטית המקורית. ליד דלת הכניסה פסל דויד המלך, לבוש בשריון ואוחז בדגל ובחרב.

כנסיית גבירתנו של ארון הברית - כנרת מטיילת - מנזר באבו גוש
דוד המלך בלבוש מלא

מה עושה כאן דוד אתם שואלים? זוכרים את הסיפור בתחילת הפוסט על מסעותיו של ארון הברית? דוד נמצא בכנסיה משום שהוא זה שהביא את ארון הברית מקרית יערים המקראית למשכנו בירושלים.
הלוואי ויכולתי להישאר עוד שעות בתוך הכנסיה, אבל אין לי זמן. בעוד שעה המליאה ועדיין לא כתבתי מילה.
אני קצת מקנאה באופיר ובענת שמשוחררים מהכתיבה ויכולים להמשיך לנוח וממהרת לי במעלה המדרגות, אל החדר שלי ומתיישבת מול שולחן הכתיבה המשקיף אל הכנסייה ממנה הרגע יצאתי.
המילים נשפכות אל המקלדת בקצב מסחרר, אני מרגישה שהן יותר מהירות ממני ואני בקושי עומדת בקצב שלהן. חכו רגע, אני רוצה להגיד, אני לא מספיקה לכתוב אתכן. לא באמת, כן? רציתי להראות לכם שאני יודעת גם להיות פיוטית.

כנסיית גבירתנו של ארון הברית - כנרת מטיילת - מנזר באבו גוש
מקנאה בעצמי שאני כאן

הזמן עובר מהר והגיע הזמן להיפרד מענת, מאופיר וממשתתפי הריטריט שהפכו לחברים קרובים מאוד.
הייתי נשארת כאן בשמחה יום נוסף, אם היה אפשרי. אפילו להתגעגע הביתה עדיין לא הספקתי.

בלוג הטיולים של כנרת צור - כנרת מטיילת
המדרגות המובילות אל גינת הירק. אחד הספוטים האהובים עלי

רונן מגיע לאסוף אותי. אנחנו יוצאים מהשער החשמלי הירוק, נוסעים דרך קריית יערים ועולים על כביש 1 בדרך לתל אביב. השמים אדומים, זאת שעת השקיעה.
אני חושבת על מראה השקיעה מהמנזר וכבר מתגעגעת.
בסופו של דבר אני מגדירה את מה שעברתי כטיול. טיול פנימי עם מדריכת טיולים מדהימה, בסביבה מרתקת, מול נוף עוצר נשימה.
ומה אעשה עם מה שכתבתי, אתם שואלים? אולי זאת אבן הפינה לספר שלי.
אני ממליצה לכל מי שיכול, להעניק מתנה כזאת לעצמו, ומי שלא – המנזר שווה ביקור בכל מקרה.

כנסיית גבירתנו של ארון הברית - כנרת מטיילת - מנזר באבו גוש

כנסיית גבירתנו של ארון הברית
שעות הפתיחה:
08:30-11:30
14:30-17:00
בשעות הפתיחה, במידה והשער החשמלי הירוק סגור, לוחצים על האינטרקום ומבקשים להיכנס. הכניסה חופשית.

אם הפוסט עורר בכם געגוע לחו"ל, אם אתם חובבי כנסיות כמוני – ממליצה לקרוא את הפוסט על חבל ארקדיה שביוון ההררית.