שמורת טבע חוף גדור – טיול קליל במרכז הארץ

מחפשים טיול לשבת שעונה לנתונים: קצר, קליל, מתאים לפיקניק וקרוב לבית?
שמורת הטבע הימית גדור היא הפתרון בשבילכם.

מדרום לגבעת אולגה ומצפון למכמורת, מסתתר אחד החופים היפים בישראל.
מעל החוף, מצוק כורכר שהטבע צבע בגוונים חלומיים. על המצוק שבילי טיול קלים ונעימים ונקודות תצפית קסומות.

סלעי כורכר שהתדרדרו אל תוך המים יצרו לגונות משגעות בצבעי טורקיז וקו החוף יפה כל כך שנראה כמו סט צילום.
בשיא הקיץ צפוף כאן, כמו בכל החופים במדינתנו הקטנטונת. אבל חוף גדור מתאים מאוד לבילוי יום שבת בשמש סתוית או חורפית, במידה ולא יורד גשם.

המפרץ הסיני – שמורת הטבע גדור:

בשעה 11:00 אנחנו נפגשים עם יהודה, דידי והילדים בחניה של חוף גדור בגבעת אולגה.
השבוע האחרון היה גשום וקר ורק היום יצאה השמש. אנחנו בטוחים שנהיה כאן לבד, בכל זאת אמצע חודש נובמבר. להפתעתנו בחניה כמות נכבדת של רכבים.

ברגע שיוצאים מהאוטו מרגישים את האויר הנעים של הים. התקרבתי לשפת המצוק וראיתי שהחוף מלא באנשים שיושבים על מחצלות. בים נראו גולשי גלים ופה ושם גם שחיינים.
אנחנו לבושים בבגדים ארוכים. אתמול, כשתכננו את הטיול, ירד גשם זלעפות. שכחתי כמה מזג האויר הפכפך במדינה שלנו. הינה, היום קיץ. חבל שלא הבאנו בגדי ים. לא נורא, תמיד נעים לטבול את כפות הרגליים.
גולת הכותרת של הטיול, אמור להיות המפרץ הסיני. מספרים שהוא אחד מהחופים היפים בארץ, אם לא ה. השם שלו קסום בעיני ואני סקרנית לראות אותו.
אבל איפה הוא?

אנחנו עומדים על שפת המצוק. התצפית מכאן מרהיבה, אפשר לראות את קו החוף צפונה וגם דרומה. משני הכיוונים פרושים לפנינו מפרצים משגעים. אני לא מזהה אחד יפה יותר מכולם.
במפה המשוכללת של יהודה נראה כאילו החוף הסיני מולנו, אבל מולנו אין מפרץ ספציפי, סתם חוף.
אז החלטתי שהמפרץ הסיני הוא זה שמשמאל, כי ככה מרגיש לי. המשכנו ללכת על המצוק דרומה, דרך השבילים הצרים.
רציתי לספר לכולם על שם מה נקרא המפרץ הסיני, אבל הם כל כך מיהרו למצוא את הירידה אל החוף ונעלמו.
אז אספר לכם.
בסביבות שנת 1940 עלו ארצה יהודים סינים שנמלטו מאירופה. חלק גדול מהם הגיע אל המעברה הסמוכה בגבעת אולגה. את שעות הפנאי שלהם נהגו לבלות במפרץ הזה, ככה שכל החוף התמלא בסינים. מכאן שמו.

אנחנו ממשיכים ללכת על השבילים שאת שוליהם מעטרים פרחים צהובים ויפים.
הם נראים כמו סביונים אבל מסתבר ששמם חרצית דביקה. הצמח בסכנת הכחדה חמורה כיוון שיזמי הנדל"ן חמים על השטחים הקרובים לחוף, שהוא בית הגידול שלו.

נחש !צורחת ימה.
הלב שלי דופק על מאתיים, יש לי סחרחורת, קוצר נשימה, הפרעות בקצב הלב ועוד סימפטומים.
זה קמטן, אומר רונן.
מה אכפת לי איזה סוג נחש זה? אני צורחת.
קמטן זאת לטאה עם רגליים כמעט בלתי נראות, הוא עונה בשלווה.
מזל שרונן מבדיל בין נחש ללטאה בלי רגליים, אחרת יש מצב שהייתי נופלת מהצוק.
אנחנו מסכמים את האירוע בלא קרה כלום ומחפשים את הירידה לחוף.

בהמשך המצוק ישנן כמה ירידות אפשריות אל החוף. הירידות די תלולות, אבל לא קשות מיוחד.
הירידה הראשונה מהמצוק לחוף היא במרחק מקסימום רבע שעה הליכה מהחניה. לנו לקח הרבה יותר כי צילמנו, דיברנו והשקפנו על הנוף.

על החוף מתחת למצוק איזו מגודר, כמו מכלאה גדולה. מסתבר שזאת חוות המלטה לצבים. כעת היא ריקה.
צבות הים נוהגות להטיל ביצים דווקא בחוף גדור.
למה? בזכות סלעי הכורכר שיצרו לגונות נוחות, כי לא צפוף פה והסיבה המרתקת ביותר לדעתי – צבת הים שואפת לחזור ולהטיל את הביצים קרוב למקום בו היא עצמה בקעה מהביצה שלה.
ליתר בטחון אני נזהרת לא לדרוך בטעות על קן הטלה, אבל שום צבה לא נראית באזור.

החוף יחסית ריק. יש כאן כמה אנשים ושני דייגים.
אני מסתכלת על המצוק ממנו ירדנו ומבחינה בשכבות הצבע היפות שלו.

מרחוק, לכיוון דרום, נראים עצי דקל. זה החוף של כושי שבקצה הצפוני של מכמורת.
אני מתכננת שנמשיך ללכת על קו המים עד שנגיע לשם, אבל יהודה ודידי רוצים לעצור.
הם עייפים ומאוד עצובים. אריק, הכלב האהוב שלהם נפטר לפני יומיים.
אנחנו מתיישבים על החול ומביטים במים. הילדים מתחילים לחפור בור ענק.

מרגישים שהים עושה להם טוב. הים תמיד מרגיע.

דייג אוהב דגים?

אני נגשת לדייג המבוגר עם השיער הכסוף.

הצלחת לדוג? שאלתי אותו.
רק דג אחד. ארס. ענה לי.

את הארס אני מכירה היטב. התחביב של אבא היה דיג ובילדותי אהבתי להצטרף אליו.
לאבא היתה חכה גדולה ולי חכה קטנה. אהבתי להמתין בסבלנות עד שהמצוף היה נעלם, אבל ממש שנאתי כשדג עלה בחכה. ומהארס פחדתי במיוחד.
הארס שוחה קרוב לחוף לכן קל לדוג אותו עם חכה. הבעיה שהוא מלא בקוצים ובקוצים שלו יש ארס. צריך להיזהר מאוד כשמוציאים אותו מהקרס וכמובן מאתגר לנקות אותו.

הצצתי בדג שבדלי וצילמתי.

כנראה שנראיתי מאוכזבת כי הדייג הצביע על הדייג השני ואמר: הוא הצליח לדוג שני בורי גדולים. כדאי לך לראות, הם מאוד יפים.

יפה שראה שאני כה מתעניינת, חשבתי כשהתרחקתי.

שלום, ברכתי את הדייג השני.
שלום ענה בחשדנות.
הצלחת לדוג? שאלתי.
מממ בערך, ענה לי.

בערך זאת לא תשובה, חשבתי לעצמי. האיש לא מעוניין בשיחה, זה ברור.

הדייג השני אמר שדגת שני בורי, הלשנתי.
מממממ ברררר מלמל הדייג.

הסתכלתי מסביב, שום דלי לא נראה באופק.

איפה הם? התעקשתי. אפשר לראות?
לא, ענה הדייג. הם סגורים בתיק בתוך מקרר.

מקרר? בטח בקושי ציידנית. איזה איש מוזר חשבתי לי בדרכי חזרה לדייג הראשון.

נו? שאל אותי, ראית?
לא. עניתי, הוא לא מסכים להראות.
הוא מפחד מעיין הרע, אמר הדייג.
אה, אמרתי כי לא היה לי משהו אחר להגיד אבל בלב חשבתי: אז למה שלחת אותי אליו?
את אוהבת דגים? שאל אותי הדייג הזקן.
ממממממ זה תלוי עניתי.
שתיקה. נראה היה שהשיחה הסתיימה.

אתה מגיע לכאן כל יום? שאלתי ולא ציפיתי לסיפור שהגיע כתשובה.
אחרי שאני שם את הילדים בבית הספר, אני משתדל להגיע, אבל לא תמיד מספיק. אני גר רחוק. אחרי הלימודים צריך לקחת אותם לשיעורים פרטיים וגם לשיעורי רכיבה על סוסים.
ילדים? שאלתי. בכל זאת, האיש כבן שבעים.
כן. אני מגדל את הילדים של הבן שלי. שלושה. אישתו התאהבה בבדואי ונעלמה איתו.
מאז לא חזרה.
זה היה לפני חמש שנים. היא לא ביקרה את הילדים אפילו שבית המשפט קבע לה יום ביקור אחד בשבוע.
הקטן היה בן שבעה חודשים כשהיא עזבה, היום הוא בכיתה א'. הם שלושתם תלמידים מצוינים וחשוב לי שיצליחו בחיים.
למה האבא לא מגדל אותם, שאלתי
הבן שלי התחתן שוב. יש להם ילד ואישתו בהריון. אישה לא אוהבת את הילדים של אישה אחרת. ככה זה. אז אני מגדל אותם.

יש היום דגים בים? איש שעבר מאחורינו קטע את השיחה.
מי יודע? הים הוא סוד, ענה לו הדייג, כמו אישה.

בחסות האירוע נפרדתי מהדייג והמשכתי לדרכי.

סיפרתי לרונן וליהודה על הדייג.
לכל הדייגים יש משפטים כאלה, אמר לי יהודה.
את מזכירה לי את הכנרת. יפה, רגועה, אבל מתחת זרמים סוערים.
מה? צחקתי. מאיפה זה?
אבא גנוב, אמר לי יהודה. את לא מכירה?

חוף גדור – מקום מושלם לפיקניק בשבת:

השמש הנעימה, החול הנקי, הנוף המשגע ותנועת גלי הים, כל אלה כמובן פותחים את התיאבון.
היו שם ביצים קשות, קציצות, ירקות ותירס ולקינוח תמרים, ממתקי שוקולד מעולים שדידי מכינה משוקולד ללא סוכר, מחית פיסטוק וכל מיני דברים.
באמת אני צריכה לבקש ממנה מתכון.
אני הבאתי את עוגת הבית שלנו, שהספקתי לאפות אתמול: טורטה קפרזה.
עוגת שוקולד מדהימה ללא גלוטן, מכילה שוקולד מריר ואיכותי על בסיס קמח שקדים. מקור המתכון בקאפרי שבאיטליה.

על חוף הים הזמן עובר מהר. השמש כבר מתחילה לשקוע. אנחנו מחליטים לחזור דרך החוף.

בין המפרץ בו אנחנו נמצאים, לחוף הראשי, יש מעבר צר.
בין שני המפרצים סלעי כורכר ענקיים יוצרים לגונות קטנות ומקומות מוצלים.
מסתבר שבין הסלעים מבלים פה….נודיסטים.
זה סבבה לגמרי מצידי, מפרגנת. רק מתריעה מראש כדי שתחליטו אם מתאים לכם לעבור מכאן עם הילדים.
אחרי שאנחנו עברנו בטעות דרך חוף נודיסטים ביוון, הילדות שלנו כבר פחות מתרגשות מנודיסטים,
בעיקר אם הם נימולים.

את הדרך לכיוון כביש החוף עשינו דרך שבילי ה – 4X4 החוליים שמעל מצוק הכורכר.

הנוף יפיפה, מצד אחד גבעות פראיות ושדות ומהצד השני הים. חלק מהמעברים מאתגרים.
לפרייבט אין סיכוי לעבור פה. הסוברו XV שלנו עברה בהצלחה את החול העמוק. הכביש מסתיים בחוף של כושי במכמורת.

שמורת טבע גדור – מתכון טיול

מיקום: מרכז הארץ, בין גבעת אולגה למכמורת
מסלול: קווי (הלוך חזור)
אורך: לבחירה. אפשר כ– 2 קילומטר, אפשר הרבה פחות
משך מסלול: כשעה, אפשר הרבה יותר אם משלבים בילוי בחוף.
נקודת התחלה: בוויז – שמורת גדור
נקודת סיום: כנ"ל
בכמה מילים: זה לא בדיוק טיול, נכון יותר יהיה להגדיר כבילוי בטבע. מצוק כורכר משגע עם נקודות תצפית עוצרות נשימה, חוף ים נסתר ומיוחד. מקום מושלם לבילוי יום שבת כשאין כוח לטיול ממש, אבל כן רוצים לבלות בטבע. נפלא לפיקניק.
עונה: כל עונות השנה, בקיץ – כבילוי בחוף ים, בעונות המעבר ובחורף כטיול קליל.
דרגת קושי: הכי קל שיש. מתאים לכל הגילאים.
כלבים: מתאים מאוד.
המלצות מחוץ למסלול:
1. הדיונות של בית ינאי – פוסט מומלץ על הטיול
2. גלידת תל חנן – בתחנת הדלק של גבעת אולגה מסתתר סניף של הגלידה הזאת. כל מי שהיה ילד בשנות ה- 70 באזור חיפה, מתגעגע לגלידה הלבנה והרכה, מעליה סירופ שוקולד או פטל והכי טוב – שניהם. המהדרין יבקשו קצפת מלמעלה.
3. תצפית על כרישים בשפך נחל חדרה – לא רחוק מכאן נמצא פארק נחל חדרה. בקצה המערבי של הפארק, סמוך לארובות חברת החשמל אפשר בימים טובים, בעיקר בחורף, לראות כרישים או יותר נכון את הסנפיר המשולש והמפחיד שלהם. מכניס את הילדים לריגוש היסטרי ואני מודה שגם אותי.
משפט סיכום: אפשר לעשות וי על שבת בטבע בלי להזיע אפילו טיפה. העיקר שהילדים לא היו במסכים וכבונוס פגשנו ענף במשפחה שאהוב עלינו במיוחד.
מדד נקיון: 9
מדד צפיפות: 9. בשבת שמשית באמצע חודש נובמבר לא הורגשה בעיית צפיפות, היה נעים מאוד.
ציון כללי: 9+
המלצה על טיול מים שהוא פשוט חובה – כאן נכנסים לפוסט על עמק המעיינות

הפוסט מוקדש לאריק טוב הלב והנאמן, שנמצא עכשיו בגן העדן של הכלבים
נתגעגע אלייך, אריק.