כביש 10, הר הנגב ופתחת ניצנה – טיול מושלם

כביש 10.
הכי קרוב לסיני שיש לנו, הכי רחוק מציביליזציה, הכי פראי, הכי יפה.
אם עדיין לא נסעתם עליו וגם אם כן, קבלו הצעה לטיול מושלם סביב גן העדן הזה.
זמן מדבר.

בורות לוץ – מסלול מעגלי קליל:

אנחנו מתעוררים לבוקר קר במצפה רמון, דוחפים גזע עץ לקמין שכבה במהלך הלילה ומבעירים בו אש מחדש.
תוך דקות הבית הקטן מתחמם.
אנחנו מכינים קפה שחור חזק, מתיישבים ליד שולחן העץ ומסתכלים על המדבר שמולנו.

אני נרגשת מאוד לקראת הטיול סביב כביש 10 שמתוכנן לנו היום.
הכביש שנסלל בתחילת שנות ה – 80 לאורך הגבול עם מצרים, מרצועת עזה ועד צומת סוללים הסמוך לאילת, והנוף ממנו משכר חושים.
בגלל הרגישות הביטחונית הכביש נפתח לאזרחים בזמנים מסוימים (בדרך כלל בחגים) בחלק מניצנה ועד צומת סוללים בלבד.
נסיעה על הכביש הזה היא מבחינתי ההיי לייט של היום, תכלס של השנה.

בפסח 2021 אנחנו מתארחים למשך כמה ימים במצפה רמון וזאת הזדמנות מצויינת לנסוע עליו סוף סוף.
נגיע אליו דרך כביש 171 שמחבר בין צומת הרוחות(שנמצאת 10 דקות צפונה ממצפה רמון) להר חריף.
בהר חריף נמצאת הכניסה האמצעית לכביש 10, משם אנחנו מתכננים להתחיל את הנסיעה.
למי שמגיע מצפון – אפשר להיכנס לכביש 10 גם מניצנה. הסברים בהמשך.

אבל בואו לא נקדים את המאוחר,
אנחנו אורזים את התיקים ואת הכלבה ונוסעים לצומת הרוחות, שם אנחנו פונים שמאלה לכביש 171.

זאת הפעם הראשונה שאנחנו נוסעים כאן. הכביש פשוט יפיפה. תחושת ניתוק מוחלטת מהציביליזציה. אפילו אין כאן חוטי חשמל, שלא לדבר על קליטה.
זה מעולה, כי לילדות אין מה להתעסק עם הטלפון והן מתפעלות מאוד מהנוף.
אנחנו כמעט לבדנו על הכביש, מלבד ג'יפ צבאי שעוקף אותנו, אין כאן תנועה.
לאחר כחצי שעה בנוף הבראשיתי הזה, שלט פניה ימינה אל חניון בורות לוץ.

חניון בורות לוץ הוא חניון לילה ללא תשלום של רשות שמורות הטבע.
יש כאן שירותים ומים זורמים ומבני אבן שמגנים על האוהלים מהרוח החזקה.
אני מופתעת לראות כאן רכבים ואנשים ומציצה לתוך מבני האבן.
המבנים מלאים באוהלים ומתוכם מגיחים אנשים שרק התעוררו, עטופים בסוודרים וכובעי צמר.
יש פה כמה חבר'ה שעושים על האש לארוחת בוקר.

מהחניון יוצא מסלול מעגלי קל ונוח, באורך כ- 4 ק"מ, מתאים מאוד למשפחות עם ילדים.
המסלול מסומן בסימון שבילים אדום.
זה לא משנה מאיזה כיוון תתחילו או תסיימו. אנחנו התחלנו לכיוון מזרח. קחו בחשבון שהמסלול כולו חשוף לשמש, ככה שאין מה לעשות כאן בקיץ.
אנחנו טיילנו בסוף חודש מרץ, השמש היתה נעימה אך שורפת והיה קר. הצטיידנו בכובעי פליז ובמעילים.

אזור הר הנגב המערבי זוכה לכמות מכובדת יחסית של גשם ולכן נבנו כאן בתקופת שלמה המלך, בורות לוץ שיאגרו את המים החשובים האלה.
השנה לא ירד כאן הרבה גשם ולכן רק בור אחד ממש מלא.
שאר הבורות רק מעט לחים, אבל גם זה משהו במדבר הצחיח ולכן יש כאן פריחה מרהיבה.
המסלול מוביל אותנו אל תוך המדבר כשמידי פעם נראה בצד הדרך עץ מרשים, שרידי מבנה עתיק, טרסות ומקבץ פריחה משגע.

יש כאן כמות גדולה של אבני צור ששמשה את המתיישבים הקדומים לכלי עבודה ולצייד.
את המסלול המקסים אנחנו מסיימים בשעתיים, ממהרים להמשיך אל גולת הכותרת – כביש 10.
אנחנו יוצאים מחניון בורות לוץ חזרה אל כביש 171 ופונים ימינה, לכיוון הר חריף.

כביש 10:

על פסגת הר חריף אנחנו עוצרים מול מחסום הכניסה לכביש 10.
שתי חיילות חביבות ניגשות אלינו, רושמות את מספר הרכב, מסבירות בכמה מילים על הדרך ונותנות לנו מפה.

אנחנו מאחלים להן חג שמח וקצת מצטערים בשבילן שכאן הן יחגגו את ליל הסדר.
הצער הזה מחזיק בדיוק דקה, כי זה הזמן שלוקח עד שהנוף המטריף של צפון סיני נפרש מולנו ומשכיח הכל.

לפני המון שנים, שרתתי בבסיס צבאי ליד ניצנה. פעם בשבוע, הייתי נוסעת עם ליווי צבאי לבקר את החיילים בבסיסים לאורך כביש 10.
הנסיעה בכביש הזה היתה חוויה מסעירה ביותר. למרות השנים שעברו, אני זוכרת היטב את הנוף הירחי של צפון סיני, אותו רואים היטב מההרים בצד הישראלי.
אז עדיין לא הייתה כאן גדר הביטחון הגבוהה שבחלקים מסוימים פוגעת מאוד בנוף.
את הגדר הקימו כאן רק בשנת 2010, כדי לעצור את הפליטים הרבים שנמלטו לכאן מאריתראה וסודן ולהקשות על מבריחי הסמים.

בניגוד ליופי המרגיע של הנוף, בצפון סיני מתנהל מאבק אכזרי בין כוחות הצבא המצרי לפלגים שונים של דאע"ש, כשהאזרחים המצרים הם אלו שמשלמים את המחיר.
זאת טעות להתייחס לסיני כמקשה אחת. המרחק מצפון סיני לחופים האהובים עלינו בנואבה ובראס השטן, רחוקים מאות קילומטרים ובניהם חוצץ הצבא והשבטים הבדואים שיעשו הכל כדי שפרנסתם בחופים לא תיפגע.
אבל זה כבר לסיפור אחר.
למי שמתעניין ממליצה לקרוא את הפוסט על הטיול המשפחתי שלנו לסיני.

הכביש צר ומתאים בערך לרכב וחצי. בגלל שהכביש נפתח רק אתמול והערב ליל הסדר, עדיין אין כאן כמות גדולה של מכוניות.
אבל יש כמות עצומה של אופנוענים. הם נוסעים בשירות ענק, נהנים מהנופים והבריזה ומרחוק הם נראים כמו נמלים קטנות שמטפסות על ההר.

יש שלוש נקודות תצפית מסודרות לצד הכביש, בין הר חריף לניצנה.

מצפור הפוגה – מצפור פחות מסודר מהשנים הבאים, לכן פחות עמוס במטיילים.
זוהי אנדרטה לזכר טייסים שנהרגו בהתרסקות מטוסם בזמן אימון טיס.

מצפור הר חורשה – אל המצפור עולים במדרגות אבן ואז עומדים פעורי פה מול הנוף עוצר הנשימה.

מצפור קדש ברנע – מצפור מסודר עם סככת צל ממנו תצפית פשוט נהדרת על אזור הצפון בו נמצא עמק שחרון ועל סיני.

הכביש נסלל בתחילת שנות ה- 80, לאחר הנסיגה מסיני.
למרות הנוף המרהיב לכיוון סיני, לא לשכוח להסית מידי פעם את המבט לכיוון הר הנגב, המרשים לא פחות.
מהצד השני של הגבול תראו בסיסים של הצבא המצרי, בנויים כטירות קטנות מבוצרים בחומה ומעליהם מגדלי שמירה,
וגם עמדות פשוטות יותר המאוישות על ידי חייל או שניים.

יש ארבע כניסות לכביש:
הצפונית – מניצנה (ממנה יצאנו)
מעט דרומית לה – עזוז (דרך עפר מובילה אל כביש 10)
האמצעית – מהר חריף (מגיעים אליה מכביש 171 הסמוך למצפה רמון, זאת הכניסה בה אנחנו נכנסנו)
הדרומית – צומת סיירים וכביש 12.

הדגשתי את הכניסות שהן הכי נוחות בעיני.
הכניסה מעזוז נעשית בנסיעה של כמה קילומטרים על דרך עפר נוחה, אנחנו עשינו לצידה פיקניק חביב. היא סבירה למדי אבל פחות נוחה מניצנה.
זמן הנסיעה מהר חריף לניצנה לקח לנו כשעתיים, כולל כמה עצירות קטנות.

חמוקי ניצנה – ביציאה מכביש 10:

אנחנו מגיעים למחסום ניצנה, נפרדים מהחיילים החמודים שבמחסום בברכת חג שמח.
מזל שחמוקי ניצנה במרחק נסיעה של כמה דקות, כי אנחנו זקוקים להפסקה.
הגוף מטולטל מהנסיעה המאתגרת וגם מההתרגשות מהזיכרונות שעלו, ממראה סיני, מהחיילים המצרים.
בקיצור, כמה טוב שחמוקי ניצנה כאן.

אנחנו עוצרים את הרכב בחניה הקטנה, מעמיסים על הגב את הצידנית ולוקחים איתנו גם שמיכה קטנה.
מתחילים ללכת בשביל מסומן באבנים קטנות אל תוך המדבר.
כבר לאחר כמה דקות הליכה מופיעים מולנו סלעים לבנים מעוגלים וחלקים, בעלי מראה רך ומזמין.
קראתי שאפשר למצוא כאן בקלות מאובנים, אבל אנחנו לא מחפשים אותם אלא ממשיכים בשביל המתעקל שמאלה לכיוון גבעת חמוקיים גדולה במיוחד.
אנחנו מחליטים להתמקם למרגלותיה לפיקניק, חבויים בין כמה חמוקים המגנים עלינו מפני הרוח הקרה.

המקום מקסים, הנוף מיוחד, מאוד שקט כאן.
הטיול קליל, מתאים לילדים קטנים ואפילו לסבא וסבתא.
שימו לב, כנראה בגלל הסלעים הבהירים קרני השמש שורפות במיוחד.
אל תשכחו קרם הגנה, גם כשקר.

עזוז – הישוב הכי קרוב לכביש 10:

מחמוקי ניצנה אנחנו נוסעים לעזוז.
אם חשבתי שמצפה רמון מנותקת מציביליזציה, עזוז מעולם לא היתה מחוברת.

לצערי בית הקפה סגור.
אנחנו יוצאים לסיבוב בכיכר המרכזית של הישוב. מתגוררות כאן 15 מקסימום 15 משפחות, ככה שהכל קטן.
המראה מוזנח. בחצרות אספו התושבים פסולת למחזור, אין שבילים מסודרים.
הצטערתי לראות שלא מקפידים כאן על אסתטיקה.
חאן בארותיים קרוב לעזוז והדרך אליו מקסימה. אפשר לזהות אותה גם לפי הסימן הזה:

אבל נאלצנו לשוב על עקבותינו כי שלט בדרך הזהיר לא להיכנס עם כלבים לחאן ואנחנו כרגיל, עם הכלבה שלנו אנה.

אנחנו ממשיכים מכאן לכיוון ניצנה, אל נתיב השלום.
לצד הכביש מעזוז לניצנה יש כמה אתרים חביבים.
אחד מהם הם קרונות רכבת הממחישים כנראה את הרכבת העותמאנית שעברה כאן.
לא עצרנו כי היה מעט עמוס, אבל נקרענו מצחוק למראה התמונות היצירתיות שניסו לביים כאן אנשים.

נתיב השלום:

שדרה באורך כ- 3 ק"מ בנויה ממאה עמודי אבן, כשהעמוד הראשון ממוקם ליד תל ניצנה והעמוד האחרון בגבול עם מצרים.
את הפסל הסביבתי הנפלא הזה, יצר האמן המוכשר דני קרוון בעקבות הסכם השלום עם מצרים.
על ראש כל אחד מהעמודים חרוטה המילה שלום בשפה אחרת, כל אחת משפות העמים השונים שעברו בדרך הקדומה העוברת כאן בניצנה, במהלך השנים.
על העמוד הראשון חרוטה המילה שלום בעברית ועל העמוד האחרון חרוטה המילה שלום בערבית.

את השדרה אפשר לראות מהכביש העובר גבוה, מעל רמפת העפר שרואים בתמונה.
חשוב רק להיות זהירים, בכל זאת מדובר בכביש, גם אם נידח.
אפשר להמשיך כמאה מטר לכיוון הישוב ניצנה ולרדת ימינה או שמאלה (לבחירתכם) לדרך עפר הצמודה לעמודים.
אנחנו יורדים לכיוון שמאל לעצירה קצרה מתחת לעמוד עליו חרוטה המילה שלום בשפה הפיניקית.
ככה יצא.

מניצנה אנחנו ממשיכים על כביש 211 לכיוון צומת טללים, בדרכנו חזרה למצפה רמון.
רגע, מה זה שם?
שני חמורים לבנים חוצים בנחת את הכביש.
אני משפשפת את העיניים ולא מאמינה.
המשיח הגיע, ועוד בזוג .

כרמי עבדת:

עוד רגע 16:00, ליל הסדר מתקרב ואנחנו בדרכנו חזרה למצפה רמון.
פתאום אני נזכרת שאת בקבוק היין שהבאנו איתנו לסדר, סיימנו אתמול.
איפה נקנה עכשיו יין? כל החנויות במצפה ודאי סגורות.

אני נזכרת שחבר סיפר לי שיש בכרמי עבדת יקב.
אני מתקשרת והבחורה המקסימה שעונה לי אומרת שהם תכף סוגרים את החנות.
תוכלי לחכות לנו עשר דקות? אני שואלת.
בטח היא עונה.
אנחנו פונים ימינה בכביש 40 לכרמי עבדת, יורדים לדרך עפר ונוסעים בין כרמי ענבים שרק החלו ללבלב.
בסוף הכרמים מסתתרת חוות בודדים מרשימה ומטופחת. את החווה היפה הקימו חנה ואיל יזרעאל בסוף שנות ה- 90, כשעלו על הקרקע החשופה עם ילדיהם.
במשך השנים הם הקימו כאן יקב משפחתי קטן, סדנת עבודה בה הופכים חומרים ממוחזרים לרהיטים ויצירות.
במעלה ההר צימרים עגולים, ובתוך הבוסתנים צימרים כפריים, יש כאן עצי זית ושיחי בוגנביליות פורחים.
בקיצור, שלווה משגעת.

אנחנו נכנסים לחנות מטריפה שהיא גם חדר האוכל של הצימרים. החלל מעוצב מקסים. מאוד נעים כאן. אנחנו מקבלים טעימות מכל היינות ככה שמצב הרוח שגם ככה טוב, מרקיע כבר שחקים.
אני מזמינה לי קפה הפוך חזק, זה לא עניין של מה בכך לקבל באמצע המדבר קפה טוב. מאוד מעריכה.

הצימרים הם לזוגות או למשפחות עם ילדים מעל גיל 16, כלומר לא בשבילנו בשלב זה.
מכאן הדרך למצפה רמון קצרה. בדרך אנחנו חולפים על פני צומת הרוחות ממנה התחלנו בבוקר בנסיעה לכביש 171 אל בורות לוץ.
שקט ירד על מצפה רמון, אפילו יותר שבדרך כלל. מידי פעם חולף מישהו עם חולצה חגיגית לבנה בדרכו לליל הסדר.

אנחנו עולים על הגבעה שמול הבית, מסתכלים על מצפה רמון זוהרת לה בצבעי השקיעה ומחליטים ללכת לגן הפסלים, לראות את המכתש נצבע באדום.
אני אוהבת אותך מצפה רמון, אין ספק שנחזור לכאן.
חג שמח.

הערות:

המסלול הזה ממלא יום שלם. מהבוקר ועד אחר הצהרים.
במידה וחייבים לקצר – אפשר לוותר על עזוז ועל עצירה בנתיב השלום
כביש 10 הנפלא פתוח רק בחגים והחל מחודש אפריל 2021 יפתח לסוף שבוע אחד בכל חודש. תעקבו אחרי הפרסומים.
אל תצאו לשם לפני שתחפשו פרסומים עדכניים, מידי פעם יש שינויים. לחצו כאן למידע מפורט על הנסיעה בכביש 10, כולל תאריכים בהם הוא פתוח.
חשוב לקחת בחשבון שהכביש מרוחק ממקומות ישוב ואין בקרבתו תחנות דלק או חנויות. הקפידו להיכנס אליו עם מיכל דלק מלא, אוכל, מים, טלפון טעון (למרות שיש קליטה רק בנקודות מסוימות).
הכביש פתוח רק בשעות האור כלומר החל מהשעה 08:00 ועד השעה 17:00.

אוהבים את המדבר?
לפוסט מקיף על העיירה מצפה רמון והמלצה לטיול במכתש רמון
לטיול מושלם בנחל סלוודורה שליד עין גדי
טיול מים מקסים בעין פרת וביקור בכנסיית דיר חג'לה, כי אין כמו נווה מדבר צונן בקיץ הישראלי
טיול המים הכי יפה בארץ, הכי ההפך ממדבר שיש לנו – נחל כזיב