בדרך לסיני – מעבר הגבול בטאבה

כבר שנתיים שאנחנו מתלבטים אם לרדת לסיני, נוברים בנימוקים בעד ונגד בזמן שהחברים שלנו משכשכים שם בים הצלול וחוזרים עם סיפורי אלף לילה ולילה, בריאים ושלמים.
סיני עם ילדים? באמת? הקול הפנימי האחראי שלי חוזר ומפציר בי. לא עוזר לו.
אנחנו מחליטים לרדת לסיני, בדיוק כשהרצון להגיע לשם גובר על הפחד.
המועד הנבחר – יומיים לפני ליל הסדר, בתקווה שנצליח להימלט מהתורים הצפויים בערב החג במעבר הגבול.
התאריך הזה הוא במקרה יום ההולדת של מיקה.

אני מתקשרת בהודעות וואטסאפ קוליות עם מקבול, הבעלים של הקמפ סולטנה בו נהיה בדיונה הקטנה שבנואיבה.
מקבול הידוע באירוח החם שלו עונה על כל שאלותי במילים: על הכייפאק בטח חברה ברוך הבא אין בעיה בית שלי כמו שלך.
לא נותר לי אלא לקוות שהכל באמת יהיה על הכייפאק.

כנרת מטיילת - בלוג הטיולים של כנרת צור
משאלות באמצע הלילה

ארבע בבוקר. אני מעירה את מיקה, מזל טוב אהובת ליבי, קומי לבוקר יום הולדת שלוש עשרה שלך.
מיקה מחייכת ואז נושפת על הנרות.

תכנסי כבר לאוטו וניסע, קולו של מאיר אריאל בוקע מהרדיו. השמש זורחת מעל הכביש המוביל דרומה, דרך מצפה רמון.
אנחנו עוצרים להפסקה מול הנוף המשכר של המכתש.

זריחה במכתש רמון - כנרת מטיילת - בלוג הטיולים של כנרת צור
זריחה במכתש רמון

אנחנו מגיעים למסוף הגבול בטאבה ארבע וחצי שעות בלבד אחרי שיצאנו מהבית.

מעבר הגבול כמעט ריק. בצד הישראלי מערכת הקריזה חוזרת שוב ושוב על אזהרת המטה ללוחמה בטרור מפני הכניסה לסיני ואני מקבלת פיק ברכיים, אבל מחליטה להמשיך.
קחו בחשבון איך לשווק את זה לילדים, שלי למזלי היו עסוקות בדיוק בלריב.

קשה לתאר את התחושה ברגע שחוצים את הגבול ונכנסים למצרים.
הכותרת – מורכב. כל שוטר מצרי עם נשק מחסיר מליבי פעימה. כשהמזוודות עוברות שיקוף אני מרגישה סחרחורת ושתבינו במקרה הגרוע ימצאו שם משקפות לילדות.

הדיונה הקטנה - כנרת מטיילת - בלוג נטיולים של כנרת צור - החוף של מקבול
הדיונה הקטנה

מרחבה, אני מברכת את השוטר המצרי בחיוך מוגזם

סאלם עלכום הוא עונה
עליכום סאלם אני מחזירה. מזל שהשיחה הזאת הסתיימה, כי כאן מסתכם הידע שלי בערבית.

מחליפים כסף בבנק הקטן שבמעבר הגבול ומקבלים ערימה ענקית של לירות מצריות במקום מעט הדולרים שהבאנו.
בדיקה אחרונה, שוטר חמור סבר מחתים את הדרכונים והינה אנחנו בצד השני.

נהג המונית נוסע כמו משוגע ואני משתדלת לא להיכנס להתקף חרדה. אנחנו בסיני עם הילדים, כן?

כל הרגשות המורכבים האלה נעלמים בבת אחת כשהמונית עוצרת בחוף ואנחנו פוגשים את הפנים המחייכות של מקבול והצוות, ואת החברים שלנו שהגיעו לכאן אתמול.

סיני עם ילדים - כנרת מטיילת - טיולים בחו"ל
אושר

שעה אחרי ואנחנו כבר בתוך סירת המנוע הכחולה של זיאד, שטים לעומק הים והמים מלאים במדוזות סגולות יפיפיות, כמו פיות קסומות.
ימה קופצת מהסירה ומכניסה לתוך המים הצלולים את עיניה החבויות במשקפת גדולה.
וואו היא קוראת, פוערת את עינה הקטנות בפליאה. ואני יודעת שראתה שם דגים צבעוניים ושוניות, את העולם המדהים והבלתי נשכח שקיים שם למטה.

סיני. הרים אדומים, ים באלפי גווני טורקיז. קול הגלים, התנועה הבלתי פוסקת של הים.

המדוזות הסגולות לא צורבות, אפשר לגעת בהן - הדיונה הקטנה - כנרת מטיילת - החוף של מקבול
המדוזות הסגולות לא צורבות, אפשר לגעת בהן

סדר פסח בסיני – בחוף של מקבול

למחרת בבוקר הילדות הבדואיות על החוף מקיפות את מיקה, הן יושבות במעגל שרות לה שירי יום הולדת בערבית ומעטרות את רגליה וידיה בצמידים צבעוניים.

יומולדת מדהימה סידרו לך, אמרה ימה למיקה ואני יודעת שאת יום הולדת שלוש עשרה היא לא תשכח לעולם.

את הפעם הראשונה בסיני אי אפשר לשכוח.

סיני עם ילדים- יומולדת בסיני - כנרת מטיילת - טיולים בחו"ל
מי לא רוצה יום הולדת בסיני?

החברים שאיתנו נועה וג'וני, מכינים את החדר שלהם לפסח כשר.
מקרצפים אפילו את הקירות ואוספים פירורים שאנחנו שורפים במדורה קטנה על החוף.
יוצא שהפעם הראשונה שהילדות רואות איך מתבצע ביעור חמץ, מתרחשת דווקא בסיני. סימלי, לא?

סיני בפסח - סיני עם ילדים - כנרת מטיילת - טיולים בחו"ל
ג'וני ורונן שורפים חמץ

העובדים של מקבול מקרצפים בסבון כיסאות פלסטיק חדשים המוכנסים אחר כבוד לחדר.
מפה נקייה נפרשת, על הפלטה אוכל כשר לפסח שהביאו מהבית. יש גם מצות ויין.

בערב כולנו מצטופפים סביב שולחן החג, קוראים באגדה ושרים מה נשתנה.

בחיי, ליל סדר בסיני זה סטארטאפ!

סיני עם ילדים
סיני עם ילדים, מה יש כאן להתלבט?

הגל הגדול – פסח בסיני

כבר כמה ימים מתכוננים כאן לגל הגדול.
טנדרים פורקים שטיחים צבעוניים, כריות ומזרנים. מרבצים נוספים וחושות חדשות נבנות. פה מקימים נדנדה ושם קושרים עוד ערסל.
העובדים לא מפסיקים לנקות ולהתכונן. וכלום. שקט.
ליל הסדר עבר וגל הישראלים העצום שהובטח שישטוף את סיני טרם בא.
דווקא הבוקר כשכולם כבר נרגעו, משהו קורה.
אני מתעוררת מקולות מכוניות ודיבורים כבר בחמש לפנות בוקר.
העובדים שכבר חשבו שהתכוננו לחינם, בכלל לא מוכנים. הם מעירים אחד את השני בצעקות: עבדאללה, ואליד, חמיד יאללא יאאלה. אלה מתעוררים הפוכים. מחייכים בקושי לאורחים החדשים.
מרחבה אהלן, שוקרן.
כל הקמפ מתעורר. המכוניות פורקות אנשים חדשים. תיקים נערמים.

זהו. כניסת מצרים החלה.

סיני עם ילדים
אני לא מוותרת על שחור גם בסיני

מיקה פותחת קייטנת ילדים וכמו החלילן מהמלין הולכים הקטנטנים אחריה. אביב גפן היא קוראת בקול.
אני נדרכת, מתחילה לבלוש בסקרנות אחר ההתרחשות. כשאני מבינה שלאחד קוראים אביב ולשניה גפן, מוזגת לעצמי עוד כוס תה מהקנקן וחוזרת לבהות בגלים. חבל שאין לי כוח לצלם את הקייטנה.

איך קוראים לקייטנה שלכם? אני שואלת.

קייטנת סיני עונה הילד געש, המכונה אצלנו דאעש.

מרים:

אני נקשרת מאוד לילדות הבדואיות שבחוף, בעיקר למרים.

מרים בת ארבע עשרה, אבל נראית מבוגרת יותר. היא רוצה להיות רופאת שיניים כשתהיה גדולה ולכן מאוד משקיעה בלימודים. היא מוקפת בחבורת בנות, הן אחיות שלה אבל לא מאותה האמא. מרים מספרת לנו על החיים בכפר הדייגים ועל בית הספר.

סיני עם ילדים
מרוכזות

הילדות מטורפות על במבה ובכל יום אנחנו נותנים להן שקית גדולה ומרים מחלקת לאחיות שלה. הן עוברות בחופים מוכרות צמידים ושרשראות וגם שוזרות חוטים בשיער לרסטה שנקראת כאן לולו. כשמזמינים לולו מיד נוצר מעגל ילדים גדול, בחירת הצבעים אורכת לפחות שעה וכוללת התייעצויות עם יושבי הקמפ לגבי בחירת הגוונים ואיפה עדיף למקם את הלולו. זאת פעילות לחצי יום.

אין סיכוי להימלט מסיני ללא לולו. אפילו אם אתה קרח.

החוף מלא בילדים בדואים שמוכרים דברים שונים וגם סיבוב על הגמל או הסוס. המולה שלמה. אחד מהילדים מסתובב עם צידנית כחולה גדולה ומציע גלידה. מזל שאף אחד לא רוצה לקנות כי להערכתי הצידנית ריקה.

סיני עם ילדים

מיקה עזרה לילדים לחלץ את הסירה מהחול אבל הם לא הזמינו אותה לסיבוב כי בנים כאן לא משחקים עם בנות.

סופת חול בסיני זה לא צחוק:

בזמן השפל, כשהים נסוב לאחור, נחשפת השונית במלוא הדרה. הרוח קרה ואי אפשר לשחות וזאת הזדמנות נהדרת לצפות ביופי שמתחת למים מבלי לשנרקל.
אפשר לראות כוכבי ים ואלמוגים, קונכיות מהן יוצאות רגליים קטנטנות ולפעמים אפילו דגיגונים. למרות שאפשר לראות בקלות את הקרקעית צריך להיזהר שלא לדרוך על משהו, כמו שקרה להיא מפרדס חנה שנאלצה לקצר את החופשה ולחזור הביתה כאובה וצולעת.

מקבול - הדיונה הקטנה

ביום שבו הייתה סופת חול השפל כל כך חזק שאפילו עוגן סירת הדייגים של זיאד נחשף, מוטל על החול שהיה מכוסה בבוקר בים.

באותו הערב הקור חזק והחול חודר לכל מקום, לעיניים, לפה, לאוכל.
העובדים מצפים את אזור המרבץ בקירות קש, כדי לנסות ולעצור את הרוח ומדליקים מדורה.

אנחנו לובשים את כל הבגדים שהבאנו, כולל המגבות. אפילו התה מתקרר בשניות ולא עוזר לנו להתחמם.
וואליד מחלק שמיכות צמר עבות ואנחנו מפשירים.

סיני עם ילדים - מקבול - הדיונה הקטנה
השונית נחשפת

ירח מלא מאיר את סיני ושובל האור זוהר על המים.

שופינג בסיני – יש דבר כזה:

הכפכפים שלי נקרעים ואני חייבת חדשים. אנחנו נוסעים לעיר נואיבה כדי לקנות כפכפים, למשוך לירות מצריות בכספומט ועוד כל מיני.

הבן של מוחמד ריפד לכבודנו את ארגז הטנדר הפתוח בשטיח צבעוני וגם הוסיף כריות. עלינו לארגז והתחלנו בנסיעה מהקמפ לעיר.
בדרך נפנפו לנו מהמכוניות החולפות וגם צפרו כמקובל.

הבן של מוחמד היה סבלני כשלא מצאתי את מה שרציתי וכך עברנו כמה חנויות עד שמצאנו את הכפכפים המושלמים.

בדרך חזרה הוא נסחף לתחרות בפז'ו שנסעה לצידו. מיקה ואני ישבנו בארגז הטנדר הפתוח והשערות שלנו כמעט נתלשו מהרוח. דפקנו לו על החלון והוא האט.
הוא כבר בן חמש עשרה ונחשב כאן לנהג בוגר.

הכפכפים הבדואיים שלי - סיני
הכפכפים הבדואיים שלי

כשחזרנו לחוף מרים והאחיות התפעלו מהכפכפים והחמיאו לי על הבחירה המוצלחת.

עכשיו יש לי כפכפים חגיגיים לערב.

פרידה מסיני:

כדי להימלט מהתור במעבר הגבול בחזור אנחנו מחליטים לחזור יומיים לפני סוף חופשת החג.
רקאן מנהל המוניות הגדול מזמין לנו מונית וכולם מגיעים כדי להיפרד. אנחנו כמובן מבטיחים לחזור כמה שיותר מהר.
כשאנו נוסעים מנפנפים לנו לשלום מקבול והעובדים, האורחים, הילדות הבדואיות והילדים הקטנים שכבר מתגעגעים למיקה.

בדרך לגבול הנהג שואל אם לעצור בלגונה כדי שאצלם. בטח אני אומרת ומנסה להתעכב עם הצילום. כל רגע נוסף בסיני, הוא מתנה.

הלגונה | סיני
הלגונה

מעבר הגבול ריק מאדם. רק אנחנו משאירים את היופי הזה וחוזרים מוקדם.
נכנסים לאוטו ונוסעים דרך הרי אילת (כביש 12) לכיוון מצפה רמון. הדרך חשוכה לחלוטין ועוברת צמוד לגדר הגבול. אני מרגישה סוג של פחד ואנחנו בכלל בישראל.

איפה הירח שיאיר לנו את הדרך? כבר 22:00 והוא עדיין לא זרח. אנחנו נכנסים אל מכתש רמון, השמים זרועי כוכבים. עוצרים בתחנת הדלק במצפה כדי לשתות קפה, הידיים רועדות ובקושי אפשר להחזיק את הכוס, קפוא. בחוץ 4 מעלות.

סוף סוף הירח עולה.

בדרך נס מצאנו חניה ליד הבית אפילו בלי לחפש. חניה בלב תל אביב באמצע הלילה? לא יאמן.

אבל אפילו זה לא משמח אותנו. אנחנו פותחים את דלת הדירה בשתיקה. קשה לחזור.

סיני עם ילדים – הדיונה הקטנה – מתכון טיול

מיקום: סיני, מצרים
קאמפ: סולטנה, ידוע בשם החוף של מקבול

הקמפ של מקבול | סיני עם ילדים | כנרת מטיילת
הקמפ של מקבול

הסבר על המיקום: הדיונה הקטנה נמצאת אחרי הדיונה הגדולה ושתיהן יחד נקראות נואיבה. במרחק רבע שעת נסיעה מהחופים נמצאת העיר נואיבה.
משך נסיעה ממעבר הגבול: כשעה
משך השהיה: ארבעה ימים
בכמה מילים: מאקבול מארח מכל הלב, עושה את כל המאמצים כדי שהתשובה שלו תהיה תמיד כן, העובדים בקאמפ חברותיים ומקבלי פנים, נראה שהתחושה בטוחה גם לבחורות שהגיעו לבד, החוף אהוב במיוחד על משפחות: חדרי אבן מרווחים עם מקלחת ושירותים פרטיים, מזגן ומקרר קטן (החדרים מאוד פשוטים, כן? תנאים בסיסיים לחלוטין), במרכז הקאמפ משטח חולי ענק (מזכיר מגרש ספורט) שניתן לראות היטב מהמסעדה כך שאפשר להשגיח בקלות יחסית על הילדים. הקאמפ נקי מאוד, המטבח פחות אם כי האוכל פשוט וטעים. בדיונה הקטנה שליד נואיבה קאמפים רבים הבנויים לאורך המפרץ ואפשר לטייל ולעבור ביניהם בנוחות ובבטחה. מאקבול אהוב מאוד ומקושר היטב והתחושה אצלו בקאמפ בטוחה מאוד. מומלץ להביא סדינים ושמיכות למרות שיש בחדרים.
עונה: כל עונות השנה, אצל מאקבול פתוח גם בחורף (לא כל הקמפים בסיני פתוחים בחורף). אני באופן אישי הכי אןהבת באביב.
כלבים: לא להביא כלבים לסיני. בכל קאמפ כלבים מקומיים וטריטוריאלים. חברותיים מאוד לבני האדם, לא נראה לי שלכלבים אחרים.
מדד נקיון: 9 בחוף, 8 בחדרים, 7 במטבח. אגב, ינקו לכם את החדר שוב לפי בקשתכם. טיפ יפה למנקה והחדר יהיה מצוחצח.
מדד צפיפות: אין תחושת צפיפות גם כשהקמפ מלא. ושלא יפחידו אתכם עם צפיפות בחגים – היופי בסיני שכולם נבלעים לתוך הקמפים ולכל מקום קיבולת מקסימלית שהחוף בנוי לקבל, כך שאי אפשר לגדול מעבר לזה ולא שכולם מגיעים לצקום אחד. אם אתם בהרכב משפחתי – יש לדעתי אפקט חיובי לחוף מלא במשפחות וילדים. הילדים שלכם ימצאו חברים ועיסוקים ויעזבו אתכם לבהות קצת בים בשקט.
משפטי סיכום שאומרים בעצם בכל:
של הקטנה: אמא, אני אוהבת את סיני יותר מאשר את יוון, פורטוגל, ברצלונה ובודפשט. זה המקום הכי יפה בעולם.
של הגדולה: בכל שנה אני רוצה לחגוג יום הולדת בסיני.
ציון: 10

סיני ללא גלוטן
טוב שהבאנו איתנו אוכל ללא גלוטן כי קודקודי המטבח והקמפ התחייבו שאין באורז גלוטן והאורז הגיע לשולחן מנוקד בפסים שחומים. מה זה? שאלתי את האחראי, יכול להיות שזה ספגטי? מה פתאום זה מקרוני, הוא אומר. אין לך בכלל מה לדאוג

המלצה חמה – תביאו איתכם את האוכל מהארץ. בזכות המקרר הקטן שבחדר אפשר לשמור בקירור אוכל מבושל לכמה ימים. עם כל הרצון הטוב, לא הצליחו במטבח להבין לעומק מה זה גלוטן ותאמינו לי, התנאים במטבח לא מאפשרים להימנע מזיהום גלוטן משני, בטח לא כשהקמפ מלא.
אצלנו זה עבד ככה: ברוח האוירה הבדואית הבאנו איתנו מקלובה (תבשיל פרגיות ואורז), עלי גפן ממולאים, רוטב לספגטי, פשטידת פסטה, עוגת בננות, לחם ללא גלוטן, גבינה צהובה וכמובן חטיפים וכיבודים מתוקים. בנוסף הבאנו: מחבת, סיר, מסננת צלחות/סכו"מ.
מה שלא נכנס למקרר בחדר אפשר לאחסן במקרר שבמסעדה. מקבול זרם עם זה באהבה ובהבנה גדולה.
את הארוחות אכלנו במסעדת הקמפ, לצד יתר האורחים.
ארוחת בוקר: רונן יצר קשרים עם "השף" במטבח ובכל בוקר נכנס למטבח להכין לנו את ארוחת הבוקר בעצמו. הוא הכין סלט מהירקות השלמים שנתן לו השף, חביתה במחבת שלנו מהביצים שקיבל במטבח, גבינת פטה מצרית מעולה מקופסה סגורה ואת כל זה הוציא לנו על טסה גדולה בתוספת הלחם שהבאנו, ממש כמו מלצר בדואי מקומי.
ארוחת צהריים: חיממנו במטבח את המקלובה במחבת שלנו. בחיי, בשולחן ליד שאלו מה זאת המנה הזאת. רצו להזמין גם.
ארוחת ערב: פשטידה/עלי גפן/פסטה ברוטב עגבניות
בין לבין: עוגת בננה, חטיפים
שתיה: אין בעיה לשתות תה וקפה, מכינים אותם מחוץ למטבח. ליתר בטחון השתמשנו בסוכר שהבאנו איתנו. אפשר להזמין גם מיץ תפוזים טרי סחוט.
חזרנו: כשהאוכל נגמר

המלצה חמה: את כל הפרטים השימושיים שתצטרכו לקראת הנסיעה אפשר למצוא באתר סיני וייבס ובקבוצת הפייסבוק Sinai Love 
ציון: 10

המלצה לטיול מדברי – נחל סלוודורה