בית הלל, יום שישי בבוקר.
אני מתעוררת מוקדם, כולם עדיין ישנים
פותחת את דלת הצימר בשקט ויוצאת החוצה, יחפה

אצבע הגליל ומורדות הגולן – עין תינה ונחל בניאס תחתון

ריח התאנים עוטף אותי, עצי הזית מצילים על החצר. אני דורכת יחפה על הדשא, בין הזיתים שנשרו. מזג האויר נעים בינתיים. אני בוחנת את גינת צמחי התבלין. יש כאן נענע, מנטה, עשב לימון.
מכינה לי קפה שחור עם הל, מתיישבת על ספת הנדנדה שבחצר. כבר עברו 10 דקות ואני מתחילה לאבד סבלנות.
מחליטה להעיר את מיקה, שהיא שותפה מעולה לשיטוטי בוקר במקומות חדשים.
מיקה מתעוררת תוך שניה, מכינה לעצמה נס קפה ומתיישבת לידי. תוך כמה דקות אנחנו יוצאות לסיבוב במושב, סוגרות מאחורינו את השער הלבן. 

אצבע הגליל ומורדות הגולן – עין תינה ונחל בניאס תחתון
אצבע הגליל ומורדות הגולן – עין תינה ונחל בניאס תחתון

אנחנו מטיילות ברחובות הקטנים. אפשר להבדיל בקלות בין הנחלות הוותיקות לבין הבתים של הבנים הממשיכים. לבתים בנחלות גגות רעפים משופעים ולבתי הבנים בהרחבה בניה שונה לגמרי – הגג שטוח, הטיח לפעמים צבעוני, החלונות גדולים מאוד, גינה ושביל מסודר שמוביל לפתח הבית. הנחלות 'מבולגנות': בחצר גיבוב של מבנים, בית גדול עם כמה פתחים ולא ברור מאיפה הכניסה הראשית אליו, מחסנים, לפעמים רפתות, לפעמים עוד יחידות דיור. המשותף הוא שלכולם עצי תאנים בתוך החצרות או בין הבתים, ובין העלים היפים מציצות תאנים קטנות וירוקות שתכף יבשילו. 

בין הנחלות והבתים מקלטים גדולים. בכלל, נוכחות הצבא כאן מורגשת, בגלל נסיון החדירה מהר דוב הגבירו כוננות. בפתח כל ישוב וגם בכבישים הראשיים – מחסומים עם חיילים. הם יושבים או עומדים תחת סככות צל, שותים מכדי קלקר גדולים (שנים לא ראיתי כאלה, אולי מאז שאבא לקח אותי לים ועברו המון שנים מאז), ולפעמים אוכלים קרטיב כדי להתקרר.

בכל אופן מיקה ואני הגענו למכולת, שכאן נקראת צרכניה. השעה מוקדמת, משאית ענקית חונה בחוץ והעובדים של הצרכניה יושבים עם הנהגים סביב שולחן עגול ושותים קפה שחור.
בוקר טוב, אני אומרת, הם לא עונים. בטח אין להם כוח לבזבז מילים על תיירים מזדמנים.
המדפים של מוצרי החלב כמעט ריקים. החדשים נמצאים בבטן המשאית ואין לנו כוח לחכות, ממילא אנחנו עוזבים היום וצריך רק כמה דברים לארוחת הבוקר.
ריח התאנים מלווה אותנו לצימר. רונן וימה עדיין ישנים, אז אנחנו מכינות את ארוחת הבוקר ברעש גדול כדי להעיר אותם.

ניקול מגיעה להיפרד בדיוק כשסיימנו לארוז את הכל. אנחנו מחבקים אותה חזק, למרות שאסור ומקווים לראות אותה שוב בקרוב.

אצבע הגליל ומורדות הגולן – עין תינה ונחל בניאס תחתון

עין תינה

בדרך מבית הילל לעין תינה אנחנו נוסעים על כבישים צרים, בין שדות תירס וכרמי זיתים.
אתן יודעות על שום מה קרוי המקום עין תינה? אני שואלת את הילדות כמו מדריכה נודניקית.
על שום הטינופת? שואלת מיקה ושתיהן צוחקות.
הילדה כנראה בטראומה ממצב הלכלוך שהשאירו המטיילים על גדות החצבני. חמודה.
על שום התאנים! אני מכריזה בשמחה.
השעה עדיין מוקדמת והכבישים לא עמוסים, אנחנו די מופתעים לראות שיש כבר מכוניות בחניה. 

אצבע הגליל ומורדות הגולן – עין תינה ונחל בניאס תחתון

ההליכה על שביל עפר חשוף לשמש מפגישה אותנו עם משפחות של חרדים שהולכים בכיוון ההפוך. היום שישי והם ממהרים לסיים את הטיול, כדי להכין את השבת. המראה סוריאליסטי. גברים בחליפות ומעילים שחורים, נשים וילדות בשמלות ארוכות וגרביונים, וחם כל כך.
אנחנו מגיעים לתחילת המסלול הרטוב בדיוק כשכבר חם מדי, ההליכה במים הצוננים משכיחה את חום הדרך.
כל כך יפה כאן. ונקי. המים הצלולים זורמים על אבני הבזלת השחורות היפות, הצמחיה צפופה וירוקה, ומעל הכל מצילים איך לא? עצי תאנה, והריח שלהם? ריח חופשת קיץ.
אנחנו עולים דרך סבך הצמחיה, עוברים בתוך מפלים קטנטנים עד שמגיעים למפל גדול וחזק והמים הקרים כאילו יוצאים מתוך עצי התאנה. מבין כולנו אני היחידה שמעיזה להכנס מתחת לזרם המים הקרים. איזה כייף כאן. אני צורחת באושר, האור נשבר בתוך רסיסי המים ואני כמעט נוגעת בקשת הצבעונית שנוצרה. מולי נפרש עמק החולה במלוא הדרו וגם השביל במעלה ההר, עליו הלכנו.
ומה זה? למה יש עליו כל כך הרבה אנשים? אני משפשפת את העיניים, לא מאמינה. עד עכשיו היינו כאן כמעט לבד, איך נצליח לרדת מכאן.
הירידה התלולה יותר מאתגרת מהעליה והצפיפות איומה. אנחנו מנסים לעשות את הדרך במהירות האפשרית וכבר לא נהנים מהנוף. החניה מלאה עד אפס מקום ומכוניות מחכות לרגע שנצא, כאילו אנחנו בתל אביב בשדרות רוטשילד בשעה 18:00. 

אנחנו נמלטים משם. 

אצבע הגליל ומורדות הגולן – עין תינה ונחל בניאס תחתון

מיתולוגיה משפחתית או הבניאס התחתון

כבר שעת צהרים, חם מאוד ואנחנו רעבים. אנחנו נוסעים בדרך עפר משובשת וארוכה עד לחניון האקליפטוס שם לפי מה שקראתי מתחיל מסלול אבובים יפיפה בבניאס. ממש אין לי כוח לזה ומצידי אפשר להתקפל ולחזור הביתה, אבל בשביל הילדות זה שיאו של הטיול והן מחכות רק לזה. החניון עמוס מאוד. כולם מסביב מנפחים גלגלים, סירות ומזרוני ים. גם אנחנו. בא לי למות. כבר אין לי אויר. נסו לנפח גלגל אבוב ענק כזה ממקס 20!

לידנו משפחה עם 13 ילדים ואני לא מגזימה. לאבא מכונת ניפוח כזאת שמתחברת למצת באוטו וככה הוא מנפח את הכמות הבלתי נתפסת של הציוד שהביא. אני רואה שהוא כבר לקראת הסוף.
בכוחותי האחרונים, לפני שטיפת האויר האחרונה שלי נעלמת ומכאן מובילים אותי באמבולנס יש לבית החולים זיו בצפת (יש כאן בית חולים קרוב יותר?) אני מנתקת את השפתים מהפיה של אבוב מקס 20 ומחרחרת:
רונן תשאל אותו אם אפשר לנפח אצלו את הגלגלים.
מצבי כנראה כל כך חמור, שרונן ששונא לבקש טובות מאנשים ניגש אל המרובה ילדים.
אחי, אפשר לנפח אצלך את הגלגל? הוא שואל
האיש מרים את עיניו, הן נראות מעורפלות. כל 13 הילדים עומדים מולו, לחלקם 2 גלגלים פלוס מצופי יד. שתבינו את הכמות.

עד היום לא קיבלנו תשובה.

אצבע הגליל ומורדות הגולן – עין תינה ונחל בניאס תחתון

קרסתי מתחת לעץ אקליפטוס ושתיתי בקבוק מים קטן וקר שעלה לנו אצל הגזלן, כמו שתי שישיות בטיב טעם במרכז תל אביב.
אלוהים, איך נעשה את מסלול האבובים עם ארבעת הסלולריים והמפתחות האלקטרונים לרכב? הכל יירטב. איך לא חשבנו על זה!
אני שולחת את רונן לאוטו שיביא קופסת פלסטיק כזאת לאוכל אטומה ותיק.
תודה אבל אולי תביא גם שקית ניילון?
הוא שוב הולך וחוזר עם שקית. אני עוטפת איתה את כל הקונסטרוקציה. חם כל כך.
אנחנו מתחילים ללכת בשביל שליד הבניאס. מחפשים מקום נוח להיכנס למים. בכל פתח כזה יושבת לפחות משפחה אחת בזולה שהקימה. יש כאלה שבקטנה ויש כאלה עם שולחנות ענקיים, כסאות כתר פלסטיק ועשרות ציידניות.
אנחנו מוצאים פתח פנוי. מדהים פה. מרגיש כמו ג'ונגל. ובגלל שהאנשים מפוזרים בתוך הצמחיה בזולות, בכלל אין עומס. לא רואים ולא שומעים אותם.
אני נכנסת למים, כל כך מוטרדת בשאלה אם הטוסיק שלי יצליח להיכנס לחור שבאבוב, שלא שמה לב שהתיק נכנס למים.
התיק! צועק רונן.
אני מוציאה מהר את התיק מהמים. מזל שהם לא הספיקו לחדור לקופסה עם הסלולרי. ברור שאין סיכוי לעשות את המסלול עם תיק שישאר יבש.
את הפתח שנכסנו בו, כבר תפסה משפחה אחרת.
טוב, אני מחליטה לקחת את האירוע בידיים ולהפיק אותו.
אתה, אני אומרת לרונן, תחכה עם התיק בחניון האקליפטוס. אני אכנס עם הילדות למים, נעבור דרך קצרה ונבין את הוייב. ואז נגיע אליך ונחליט איך ממשיכים מכאן.
טוב, הוא עונה.

אצבע הגליל ומורדות הגולן – עין תינה ונחל בניאס תחתון

לא אחזיק אתכם במתח. הטוסיק שלי נכנס בקלות לאבוב ושלושתינו התחלנו לשוט במורד הזרם, שזה מדהים וכיף ומצחיק נורא, הבעיה שהזרם חזק מאוד וקשה לעצור. אנחנו חולפות במהירות זולות רבות של אנשים, נשרטות קצת משיחי פטל ואיכשהו אני מצליחה לעצור את עצמי ואז את הבנות.
הבנו את הקטע. צריך למצוא זולה מגניבה, לפרוש מחצלת ומשם כל פעם נצא למסע שייט קצר, ונחזור לזולה.
אנחנו יוצאות מהמים מאושרות, רטובות, כל אחת אוחזת באבוב שלה. הרגליים קצת רועדות מהמאמץ. מגיעות לחניון האקליפטוס. רונן לא שם.
חם ממש. אין לנו טלפון, אין מים, אין כסף. רק אבוב. הכל אצל רונן.
אולי הוא באוטו? הולכות בשמש עד האוטו. הוא לא שם.
אולי המשיך למטה? הולכות לחפש. הוא לא שם.
זה היום הכי גרוע בחיים שלי, אני מכריזה וקורסת מתחת עץ אקליפטוס. אמרתי לכן שלא כדאי לבוא לכאן! סתם התעקשתם.
בואו שבו. נחכה כאן לאבא, אני אומרת. ובלב חושבת נחכה כאן עד שנמות.
ופתאום הוא מופיע. איפה אתן? החצוף עוד מעז לשאול.
אחסוך מכם את מה שעניתי לן וגם את תיאור ההתארגנות וכמה פעמים הלכנו לאוטו הלוך ושוב כי שכחנו משהו.
ואז התחילה הצעדה בשביל שליד הנחל כדי למצוא זולה פנויה.
וכמו נס, היא חיכתה לנו שם. נקיה, מושלמת ופנויה. הכי טובה בעולם.
זה היום הכי מאושר בחיים שלי צחקקתי כשיצאתי בפעם האלף מהמים, אוחזת באבוב.
אמא, אמרו לי הילדות, את הכי נהנית כאן מכולנו.
אז אם תשמעו אותן אומרות בקול טרגי: זה היום הכי גרוע בחיים שלי ומיד אח"כ צוחקות וצורחות: יווווו, איזה כייף, בואו עוד פעם למים, תריחו את התאנים. תדעו על מי הן צוחקות.

אצבע הגליל ומורדות הגולן – עין תינה ונחל בניאס תחתון

 

עין תינה – מתכון טיול

מיקום: מערב רמת הגולן
מסלול: קווי (הלוך חזור)
אורך: כ – 1.2 ק"מ
משך המסלול: שעתיים כולל הפסקה במפל
נקודת התחלה: בוויז – חניון עין תינה
נקודת סיום: כנ"ל (חניון עין תינה)
סימון שבילים: ירוק
בכמה מילים: טיול רטוב ומקסים, הליכה בתוך מים קרירים ונקיים, מקסימום עומק כ- 30 ס"מ, לרוב יותר רדוד. בהלוך נגד כיוון הזרימה, צמחייה עשירה, נוף מדהים לעמק החולה, בראש המסלול מפל עם זרם מים חזק. בחזור ירידה תלולה. מאוד מומלץ.
עונה: אביב, יום נעים בקיץ. בחורף האבנים במסלול חלקות. מסלול הליכה במים קרירים, לכן אפשרי גם כשחם. לקחת בחשבון הליכה כ- 10 דקות בשמש, ללא צל, עד תחילת המסלול הרטוב.
דרגת קושי: בינוני. הליכה במים בין אבנים וסלעים, המסלול המלא למפל בעליה תלולה שבחזור הופכת לירידה בשיפוע חד. מתאים לילדים מעל גיל 6. עם ילדים קטנים יותר אפשר לעשות את החלק התחתון של המסלול ולחזור כשמתחיל להיות מאתגר מדי.
כלבים: פחות, בגלל ההליכה במים והאבנים.
מדד נקיון: 8 איזה מזל! בני נוער מקפידים על ניקיון המסלול כחלק מהפעילות הבית ספרית.
מדד צפיפות: טיילנו בתחילת אוגוסט ביום שישי בבוקר, החל מהשעה 11:00 העומס היה בלתי נסבל. להימנע מלטייל בסופי שבוע ובחופשים, ואם אין ברירה – בשעות הבוקר המוקדמות או אחה"צ.
המלצה מחוץ למסלול: דרך שביל הנפט, כניסה לכביש היפיפה מול מעיינות הבניאס. פרטים בפוסט נפרד.
משפט סיכום: זה בארץ?
ציון: 9

 

אצבע הגליל ומורדות הגולן – עין תינה ונחל בניאס תחתון

הבניאס התחתון – מתכון טיול

מיקום: אצבע הגליל
מסלול: קווי
אורך: כמה שתחליטו
משך מסלול: זה לא בדיוק מסלול יותר שיט על אבובים, אפשר לבלות על שפת הנחל יום שלם ואני לא מגזימה. אם ממש ממהרים אפשר להסתפק בשעתיים.
נקודת התחלה: בוויז – חניון האקליפטוס
נקודת סיום: כנ"ל (חניון האקליפטוס)
סימון שבילים: מחניון האקליפטוס שביל המלווה את הנחל צפונה ודרומה. אנחנו בחרנו ללכת צפונה.
בכמה מילים: במילה אחת – וואו. בשתי מילים – אין דברים כאלה. אה זה שלוש.
הקונספט: להשאיר את הרכב בחניון האקליפטוס, לקחת איתכם כל מה שצריך לפיקניק ארוך, ללכת על השביל המלווה את הנחל צפונה, למצוא את הפתח בסבך הכי מגניב לדעתכם ושם להתמקם. עכשיו אפשר להשתכשך בנחל או להמשיך עם הזרם על אבוב עד שנמאס, ואז לצאת מהמים ולחזור בהליכה על השביל, בחזרה ל"זולה" שלכם.
עונה: קיץ – אם רוצים להיכנס למים הקרים, אביב/סתיו – אם מסתפקים בפיקניק. לקחת בחשבון שבסופי שבוע/בחופשות/ובחגים עמוס מאוד אבל מרגע שמצאתם לעצמכם "זולה" היא הופכת לפרטית שלכם ולא תרגישו את העומס.
דרגת קושי: זרימת המים בנחל תלויה בכמות המים שירדה בחורף, בקיץ 2020 הזרימה מאוד חזקה ולכן הירידה למים מתאימה רק לילדים ששוחים וגם על אלה להשגיח היטב. ההליכה לאורך הנחל לעיתים בשמש. הכי קשה: לנפח את האבובים שהבאתם אתכם, בהצלחה.
אזהרה: אם החלטתם לזרום במורד הנחל עם האבובים עד מעבר לחניון האקליפטוס – לאחר כ – 200 מ' מהחניון (לא מתחייבת על המרחק) ישנו מפל. יש לצאת מהנחל לפני המפל (שלט ברור מסמן את המקום בו יש לצאת), להמשיך מחוץ למים בשביל המלווה את הנחל ולשוב לנחל רק לאחר המפל. בשום פנים ואופן אסור להיכנס למפל.
כלבים: מוזמנים. לקחת בחשבון שהם יתגעגעו עד שתחזרו עם האבובים מהנחל.
מדד נקיון: 9 איזה מזל! למרות ריבוי האנשים אשכרה הקפידו כאן על הנקיון.
מדד צפיפות: טיילנו בתחילת אוגוסט ביום שישי בצהריים והיה צפוף מאוד. ברגע שהתיישבנו ב"זולה" שמצאנו – לא הורגשה הצפיפות בכלל. אחה"צ התרוקן ממש.
המלצה מחוץ למסלול – ללא גלוטן: בתחנת הדלק בפניה לאגמון החולה סניף גלידת בוזה. גלידה מושלמת, שירות אדיב, מודעות לגלוטן, הסכימו לתת לנו כדורי גלידה מהמכלים שטרם נפתחו, בדרך כלל יש גביעים ללא גלוטן כשאנחנו הגענו אזלו. אין דבר – טעים מאוד גם בכוס.
משפט סיכום: אחד מהמקומות היפים בארץ, לא לפספס.
ציון: זה חוקי לתת 10?