כנרת צור
גדלתי בקרית טבעון על גבעות שייח א-בריק, החצר שלי היתה יער אלונים עתיק ומעבר לחלון נח לו עמק יזרעאל.
שנאתי את זה.
חיכיתי בקוצר רוח לגדול כבר ולעבור לתל אביב.
רק כשהפכתי לאמא בעיר הגדולה, הבנתי שאני בכלל אוהבת טבע.
ולכתוב סיפורים.
כך יצא שלמרות שאני גרה במרכז תל אביב כבר 30 שנה, מקפידה לצאת לטבע כמה שאפשר.
ואחר כך כותבת על זה.
אני יודעת שיש כאלה שחושבים בטעות שנורא מסובך לטייל, אבל זה הכי פשוט. אני מזמינה אתכם לראות כמה פשוט ומעצים לטייל כמשפחה, כמה מרחיב נפש הוא הטבע, כמה חוויות וסיפורים משפחתיים מסתתרים בתוכו ומחכים לצאת לאור ולהפוך למיתולוגיה המשפחתית שלכם.
הילדות מטיילות איתנו מאז שהיו ממש קטנטנות. אנחנו נמנעים מאטרקציות, מעולם לא היינו בפארק מים או בפארק אומגות ושרדנו כדי לספר, ואין מאושרת ממני כשאחת מבנותי קוראת לפרחים בשמם או מבקשת שנצא כבר לטייל.
רק כשאנחנו יחד רחוקים מהמסכים והטלפונים מתחילות השיחות האמיתיות, אלה שדורשות הקשבה בתשומת לב ולא תוך כדי שאת עונה למיילים או שואבת עם הדייסון את השערות של הכלבה.
ולמי שרוצה לדעת עוד קצת עלי:
- עבדתי שנים רבות בהבימה, נושמת את אויר אחורי הקלעים (למעט רומן קצר עם הטלוויזיה). בשנים האחרונות מנהלת ההפקות של תיאטרון בית ליסין.
- הדבר שהכי פוחדת ממנו הם נחשים.
- אני ושתי בנותי צליאקיות, אבל אפילו בכפר הכי נידח על אי קטנטן בין פורטוגל לארצות הברית, הצלחנו לאכול ללא גלוטן.
- גרה בדירה אבל המקום האהוב עלי הוא המרפסת, בין הבוגנביליה לגרניום.
- הכי לא טכנולוגית אבל קופצת ראש לברכת הבלוגים.
לאיזה טיולים נצא?
תמצאו אותי בבקתות ופחות במלונות, על הרים גבוהים ומתחת לעצים. בדרך כלל מבשלת את האוכל בעצמי ממוצרים מקומיים. האהבה הכי גדולה שלי הם מקומות נידחים ועדיף שיהיו מוקפים במים. אולי זאת הסיבה שחוזרת שוב ושוב ליוון.
ואל דאגה, לא התכנסנו כאן כדי לעשות טרקים מסובכים כהכנה לגיבוש שייטת. להפך, נטייל במסלולים פשוטים ונעימים המאפשרים לנו לדבר תוך כדי וברור לכולנו שנקודות השיא בטיול הן הפסקות הקפה.
אז זאת אני, כנרת צור, אדם של ניגודים.
בת זוג, אמא לשתי בנות וכלבה מיטיבת לכת, אוהבת לכתוב ויותר מזה לצלם,
מתרגשת לקראת כל טיול: בארץ או בחו"ל,
לובשת רק שחור אבל אוהבת צבעוני.
