בארקדיה קריר גם בקיץ – חופשה יוונית בפלופונס (חלק אחרון)

השארנו את הים מאחורינו והתחלנו לטפס בדרכים פתלתלות אל חבל ארקדיה ההררי. הכביש עובר בתוך נופי טבע יפיפיים, חוצה כפרים קטנים ונוגע בעננים.

כאן, על פי המיתולוגיה, נולד וחי פאן – אל הרועים, הפוריות, הטבע, המוסיקה והשעשועים. פאן הסאטיר – חציו התחתון כשל תיש וחציו העליון של בן אנוש עם קרנים – היה מכוער מאוד אך מלא חשק ורצון לסקס.

פאן רדף, בדרכו המאוד לא נעימה, אחרי הנימפות היפיפיות תושבות ארקדיה, עד שנכנסו לפאניקה ופנו לזאוס בבקשה לעזרה. בסופו של דבר פאן התפקח, הבין את טעותו והפך ליצור רגיש ונעים. הוא יצר חליל מ -7 קני בקבוק בגדלים שונים והפליא בנגינתו.

כנראה שפאן שומר היטב על הטבע בארקדיה Arkadia עד היום, שכן האיזור נחשב לאחד המיוערים והירוקים באירופה. שרשראות של הרים עצומים כולאים בניהם עמקים ירוקים ופוריים. כפרים מבודדים בהם בתי אבן בעלי גגות רעפים אדומים, כאילו נשפכים ממורדות ההרים לכיוון העמקים.

בתוך היערות זורמים נחלי מים זכים וקרים מאוד.
שבילים צרים מובילים אל המנזרים הרבים הפזורים בהרים.
בחורף ההרים כאן מושלגים וגם עכשיו בשיא הקיץ, נקלענו לסופת רעמים ולמבול.

המראה? מראה גן עדן
והריח? ריח נפלא של תאנים ושרכים, פרחים וירוקת ומים זכים ופטל וענבים.
והקול? שקט מופתי, זרימת מים, רעמים, ציוץ ציפורים, פעיית כבשים.

אליניקו Elliniko – הכפר שלנו בארקדיה:

אין כמעט תיירים בארקדיה. בכפר שלנו, אליניקו, אנחנו התיירים היחידים.

מיד כשיצאנו מהרכב זכינו לקבלת פנים נלהבת מיושבי הטברנה היחידה שבכיכר הכפר. הם ידעו מראש על בואנו.
אתם מתל אביב? שאל זקן יושבי הטברנה וכל כך שמח כשהשבנו בחיוב.
אני חבר של עמי צוקר אמר בגאווה והתפלא מאוד שאנחנו לא מכירים אותו. אולי חשב שבתל אביב, כמו באלניקו, כולם מכירים את כולם.
למרות שהוא נעזר במקל הליכה, התעקש האיש לקום ולהראות לנו באופן אישי איפה הגסט האוס.

מזל שהמבנה נמצא במרכז הכפר, כמה מטרים משם, אחרת עד היום לא היינו מגיעים.

את פנינו קיבלה אישה מבוגרת ורצינית, שונה מהנשים היווניות החמות שפגשנו עד כה.
התמקמנו בסוויטה שלנו. לא פשוט למצוא בארקדיה חדרים עם מטבח ולכן בחרנו בה. למרות שהכפר מקסים והאנשים כאן חמים וחברותיים, כדאי להתגורר בכפרים דימיצינה או סטמיצינה המרכזיים יותר.

גמורים מרעב חזרנו אל הטברנה, שהיא היחידה הפתוחה בכפר.
מסתבר שאנחנו ממש מחוץ לעונה. התיירות בארקדיה היא תיירות חורף. האזור מאוד רומנטי ומאפשר התכרבלות מול האח, סקי ונוף הררי משגע.

להעיר את הדב – קניון לוסיוס:

אחרי האוכל המשכנו למסלול טיול קצר המתחיל כרבע שעת נסיעה מהכפר שלנו, בגשר האבן העתיק על נהר הלוסיוס Lousios.
הגשר נקרא במפות Kokoril's אך כיוון שבכפרי זגוריה נמצא גשר עם שם דומה (גשם מטריף שהיינו בו בטיול אחר ביוון), ממליצה לחפש בגוגל לפי Ancient Gortys (העיר הקדומה גורטיס) – אזור ובו שרידים ארכיאולוגים וכנסיה קטנה, הנמצא סמוך לגשר.

ירדנו במדרגות אל מתחת לגשר, עד שהגענו אל נהר הלוסיוס.
אין לי מושג איך הילדות הצליחו להכניס את כפות הרגליים בלי שינשרו להן האצבעות. הנהר פשוט קפוא.
המקום מקסים והאמיצים שמוכנים לקחת סיכון בנפילה למים הקפואים, יכולים להתנדנד על חבל טרזן מאולתר. אנחנו לא אמיצים כאלה.

מהגשר מתחיל מסלול טיול ארוך ואנחנו, התחלנו לצעוד בו מתוך ידיעה שנשוב בקרוב על עקבותינו.
נכנסנו אל תוך יער קסום והלכנו על שביל צר שליווה מגבוה את הנהר שמתחת.

היער צפוף וקריר ולא פגשנו בו אפילו אדם אחד. לאחר כשעה הליכה השביל הגיע אל המים וגשר הוביל אל צידו השני של הנהר.
עדיין לא החשיך אבל כבר היינו עמוק בשעות אחר הצהריים ופתאום נזכרתי שקראתי איפשהו שביוון יש או היו דובים.
אלוהים, שלא נעיר את הדב.
מיד עבר לי החשק לטייל ביער והתחלתי להאיץ בשביל חזרה.
הילדות ורונן שגם ככה כבר היו עייפים, לא התנגדו לחזור, יש לי הרגשה ששמעתי אפילו אנחת רווחה.

כדי לא להשאיר אתכם במתח אספר שהגענו אל הרכב שחיכה לנו ליד הגשר, בלי לפגוש דב ואפילו לא ארנב.

המנזר התלוי פרודרומוס (Prodromou) – עוד נחזור לארקדיה בשבילו:

אחת מגולות הכותרת באזור הוא המנזר התלוי.
יש האומרים שיופיו לא נופל ממנזרי המטאורה ובגלל שבמטאורה כבר הייתי, הציפיות שלי היו בשמים.
הוויז הוביל אותנו לכנסיה קטנה ממנה תצפית מדהימה אל נהר הלוסיוס וההרים שמסביב.

הכנסיה היתה ריקה, וגם כאן לא פגשנו מטיילים אחרים.

מכאן צריך להמשיך כ- 10 דקות הליכה, עד למנזר התלוי. התחלנו ללכת בכיוון החץ והשלט. השביל הוביל לירידה תלולה.

החלטנו לעצור כאן. השעה היתה מאוחרת וחששתי שיחשיך, הדרך לא היתה לי ברורה וגם היינו עייפים.

ככה זה כשמתכננים טיול. לפעמים עושים טעויות בתכנון המסלול. במסע שלנו לפולופונס זאת היתה הטעות.
לא הגעתי מספיק מסודרת לאזור ארקדיה.

גשם חזק החל לרדת בדיוק כשהגענו אל הגסט האוס שלנו.
אין ספק שהטיול בהרים נותן קונטרה לשבועיים בשמש היוקדת של דרום הפלופונס. פתאום הרגשנו כמה התעייפנו בים.

בלילה התכרבלנו מתחת לשמיכות הפוך העבות והקשבנו לגשם, לא יאמן שעכשיו סוף יולי.

הכפרים של ארקדיה:

לארוחת הבוקר קיבלנו שלל ריבות מעשי ידי בעלת הגסטהאוס. הם משוגעים על ריבות כאן בארקדיה.

סידרתי את הריבות כמו צבעים על פלטה של צייר: תפוח וקינמון, קיווי וציפורן, תות, שזיף ותפוז.

למרות שהכפר שלנו נמצא על הדרך הראשית, הילדות רקדו בכיכר על הכביש. אף רכב ממילא לא עובר כאן.

נשארו לנו כמה שעות לפני שנצא לכיוון שדה התעופה של אתונה.
בדרך כלל אני לא אוהבת לטייל ביום של הטיסה, בטח שלא במקום המרוחק לפחות שעתיים משדה התעופה, ליתר בטחון. אבל הפעם חרגתי מהמנהג הזה.

כביש צר ומפותל הוביל לכפרים שבהרים הגבוהים.

בצידי הכביש מניאטורות של מנזרים שהם אנדרטאות לאלו שנהרגו כאן בתאונות דרכים.
אנדרטאות כאלה תוכלו לראות בכל חלקי יוון, בעיקר ביוון ההררית שם הכבישים מאתגרים.

עצרנו בכפר המקסים סטימיניצה Stemnitsa.
בכיכר המרכזית כנסיה, בתי קפה והרבה עציצים צבעוניים פורחים.
טיילנו בסמטאות המשגעות ועלינו עד לנקודה הגבוהה בכפר, ממנה נקודת תצפית מדהימה על ההרים מסביב.

הכפר הזה ידוע בזכות תושביו העוסקים בעבודות צורפות.
פגשנו בחנות קטנה צורפת מבוגרת וכפות ידיה מקומטות, סדוקות ושחורות מהעיסוק במתכות.
קנינו אצלה טבעות מדהימות והיא בחיוך ענק ומאיר נתנה לכל אחת מאיתנו במתנה תכשיט נוסף וחיבוק ונשיקות.

משם המשכנו לכפר דמיצנה Dimitsana. הוא נחשב לכפר היפה ביותר בארקדיה ואכן מדהים כאן.
הרחוב הראשי של הכפר מלא בחנויות קטנות משגעות בהם מוכרים חפצי אומנות ותוצרת מקומית כמו גבינות, שמני זית וכמובן ריבות.

ביקרנו בספריה עתיקה ובה 35,000 ספרים ושוטטנו בסימטאות הצרות מרוצפות אבן, שכאילו יצאו מסימטת דיאגונל שבספרי הארי פוטר.
המקום הזה כאילו נשאר בזמן אחר, קדום. הקדמה לא הצליחה עדיין לטפס עד לכאן במעלה ההר וטוב שכך.

כשטיילנו ביער ובכפרים היפיפים יכולתי לדמיין את פאן ואת הנימפות.

לא נשאר לנו מספיק זמן לארקדיה.
מה חשבתי לעצמי כשהקדשתי למקום הזה יום אחד בלבד.
בעצב הכנסנו את המזוודות לרכב והלכנו לטברנה להיפרד מהזקנים המקסימים.
הם התחננו שנשוב בשנה הבאה ושנספר על המקום המדהים שלהם לחברים שלנו.

בדרך חזרה הוביל אותנו הוויז דרך שביל עיזים צר ותלול בהרים, כבר הייתי בטוחה שהינה נאחר לטיסה אבל לפתע התחברנו לכביש הראשי.

ביציאה מהפולופונס, ראינו את השטחים העצומים שנשרפו, ריח השריפה עדיין עמד באויר.
למרות העצב הנורא, היוונים יצליחו להתגבר על האסון וכשנחזור בשנה הבאה,
נראה את הירוק החדש צומח שוב.

לקריאת החלק הראשון במסע – הכניסה לפלופונס

לקריאת החלק השני – אזור מאני המסיני 

לקריאת החלק השלישי – אזור מאני הלקוני 

מחפשים יעד מיוחד לטיול משפחתי באי קסום וטרופי בקצה אירופה?  – טיול משפחתי באי פלורס שבאיים האזוריים

רצינו לראות בארקדיה ולא הספקנו:
המנזר התלוי (Prodromou)- מנזר יפיפה ומיוחד הצמוד לסלע. אין ספק שנצטרך לחזור לכאן ערוכים עם מפות

רפטינג על נהר הלוסיוס – עשינו בשנים קודמות רפטיג בצפון יוון על נהר הוידאומטיס ועל נהר הארכטוס. מספרים שהרפטינג על נהר הלוסיוס לא נופל מהם. אנחנו משוגעים על רפטינג ונחזור לכאן גם בשביל זה.

מוזיאון המים הפתוח ליד הכפר דימיצינה – אפשר לראות כאן כיצד הפעילו דברים בכוח המניע של המים. לא הספקנו, אבל גם לא מצטערים.