חבל מאני ביוון – טיול בפלופונס עם ילדים – חלק ב'

מאז שהגענו לחבל מאני, לא שמענו אנשים דוברי עברית, מלבדנו.

אנחנו נמצאים בכפר קטן, ליד הכפר קרדמילי, מוקפים במטעי זיתים אינסופיים מהים ועד להרים הגבוהים שנוגעים בשמים. לא מפתיע ששמה של העיר הגדולה באזור – קלמטה, כשם זן הזיתים.

היוונים מאמינים שבקלמטה מיוצר שמן הזית הטוב בעולם והם צודקים. זיתי הקלמטה השחורים-סגולים שכאן בשרניים במיוחד וטעמם טעם גן עדן.

בכפר הקטן שלנו חיים התושבים במשך כל השנה. אני מציינת את זה כי בביקורים קודמים ביוון הגענו לכפרים שמתעוררים לחיים רק בקיץ, ובחורף כמעט נטושים.

כמו בכפרים קטנים אחרים ברחבי יוון, רוב תושבי הכפר מבוגרים.
הצעירים עוברים לערים הגדולות בחיפוש אחר עבודה.
בקיץ מתמלא המקום במשפחות עם ילדים, לרוב אלה בני הכפר שמגיעים להעביר את חופשת הקיץ אצל סבא וסבתא.

הוילה שלנו, הבנויה מאבן, נמצאת באחד מכפרי הדייגים היפים שבחבל מאני – אגיוס ניקולאוס, בתוך מטע זיתים כמובן.
זה הבית הכי נקי שהיינו בו אי פעם.

סבתא טוטה, בעלת הבית מנקה אותו פעם ביומיים ניקוי פסח יסודי ומחליפה את המצעים הלבנים בלבנים ומגוהצים עוד יותר.
המגבות, גם הן לבנות, ענקיות ורכות וכל הבית מריח מכביסה ומריח צמחי התבלין שחודר פנימה מהחלונות הרבים.

ממרפסת הגג אפשר לראות את הים ובלילה כששקט, להקשיב לקולות הגלים. את שער החצר חייבים לסגור כדי שלא יכנסו פרות ועיזים.

כשהגענו לכאן קיבלה סבתא טוטה את פנינו בחיוך גדול מחזיקה עוגת שוקולד ומאפה מקומי מבצק פילו ותרד שאפתה עבורנו במו ידיה.
כמה הצטערה לשמוע שאנחנו לא יכולים לאכול גלוטן.
את פניה החייכניות תפסה הבעה מאוכזבת כזאת, שאני בטוחה שתכננה לאפות בשבילנו עוד הרבה.
אל דאגה, סבתא טוטה מאוד יצירתית והיא מצאה פינוקים קטנים אחרים עבורנו.

אגיוס ניקולאוס – לגור בתוך גלויה בכפר דייגים במאני שבפלופונס:

תוך רגע הסתגלנו לסדר היום החדש.

קמים מוקדם, אוכלים ארוחת בוקר שהכנו, אורזים בצידנית אבטיח קר, ענבים ותאנים ונוסעים אל הים.
שוחים וצוללים במים השקופים ונחים בין עצי הזית שעל החוף.

בצהרים, בדרך חזרה מהים עוצרים בסופרמרקט הענק שלצד הכביש הקטן.
דבר ראשון אוכלים ארטיק וניל משגע שמזכיר מאוד את המגנום שלנו, רק שהוא טעים בהרבה ובתוך הלבן מבצבצות נקודות שחורות קטנטנות ממקל הוניל שעורבב עם הגלידה.
אחרי שחזרו הסוכרים אל הדם והטמפרטורות ירדו, אפשר להתחיל בקניות.
קונים את כל המצרכים לארוחת הצהרים והבוקר שלמחרת.
לא שוכחים יוגורטים סמיכים ועשירים עם 10% שומן, גבינת פטה, ביצים, זיתי קלמטה סגולים ובשרניים, אבטיח מתוק עם גרעינים כמו כשהיינו ילדים וגם כובע קש רחב שוליים, שיהיה.

כשאנחנו מגיעים לוילה החום כבר בלתי נסבל.
אנחנו נכנסים אל תוך הבית הקריר והנקי, שבזכות קירות עבים במיוחד שומר על טמפרטורה נעימה.

היוונים לא מעודדים שימוש במזגנים, בגלל הנזק לכדור הארץ ולחוסן הגופני.
בכל זאת אנחנו מדליקים את המזגנים, בפולופונס בצהריים חם ממש. יש גבול.

בוילה שלנו יש שתי מקלחות ככה שדי מהר כולם נקיים וריחניים לאחר רחצה בסבונים נפלאים שמייצרים באזור, משמני זית כמובן.

אנחנו מכינים ארוחת צהריים קלילה. פסטה או חזה עוף ואורז.
ואז שונצים במיטות הנוחות כל כך עם הסדינים הלבנים והמגוהצים.
מומלץ לסגור היטב את החלונות כדי לא לשמוע את הציקדות.
הציקדות שהן צרצרים יווניים, מצרצרות כל כך חזק שאין סיכוי להירדם.

אחר הצהרים מזג האויר מתקרר מעט וכולם יוצאים מהבתים.
זה הזמן לטייל בכפר, ברחובות הקטנים ובשבילי העפר שבין כרמי הזיתים או לבקר בכפרים הסמוכים.
אפשר לטייל באזור העתיק של הכפר קרדמילי או בנמל היפה שלה.
אפשר לטייל ברחובות הצרים של הכפר סטופה Stoupa שהנמל שלו מלא במסעדות ובשמחת חיים,
ואפשר לעלות להרי הטאיגטוס הסמוכים ולבקר בכפרים שכוחי האל שבין ההרים.

ובערב, גולת הכותרת!
בדיוק בשעה 21:00 אנחנו מגיעים כמו כל התושבים והאורחים אל נמל הדייגים הקטן שבכפר שלנו, כדי לאכול בטברנות.
פחות משעה אחר כך והנמל כולו הופך לטברנה אחת, עצומה, שמחה ורועשת.

בעלי המסעדות והמלצרים נושאים מגשי ענק עמוסים בצלחות ובתוך הכאוס הזה, בסדר מופתי מגיע הכל ליעדו בדיוק.

ובלילה הכי נעים להשתרע במרפסת שעל הגג שלנו, להביט בכוכבים ובירח שכאן הם בהירים וברורים ולהקשיב לגלי הים.

לחופש לוקח זמן להתרגל. בימים הראשונים בודקים את הסלולרי, מציצים למיילים ואולי עונים לענייני עבודה.
מהיום השלישי משהו משתנה. הסלולרי הופך להיות רק מצלמה. ההתלבטויות מסתכמות במה לאכול, לאיזו מסעדה ללכת, לאיזה חוף. מתקשים אפילו לזכור איזה יום היום.
נכנסנו לזון הזה עכשיו.

הנשים של חבל מאני:

סבתא טוטה, בעלת הבית שלנו, סיפרה לי שביוון הגברים נחשבים לחזקים ולשולטים. אבל בחבל מאני בלבד – האימהות הן החזקות ועל פיהן יישק דבר.

בעלה של סבתא טוטה נולד במאני בכפר שלנו, אגיוס ניקולאוס.

לפני חתונתם קראה אימו לזוג הצעיר לשיחה.
סבתא טוטה שאז עוד לא היתה סבתא אלא בחורה צעירה מאוד, ניחשה שהאם הולכת להפיל עליהם פצצה ונלחצה.
היא ידעה שלפי המסורת הבן חייב למלא אחר רצונה של האם, כי ככה זה במאני.

ואכן לחמתה לעתיד היתה בקשה:

לא משנה היכן תהיו, אמרה לזוג הצעיר, בכל שנה במשך חודשי הקיץ תגורו כאן, בבית הזה.

יצאתי בזול, חשבה לעצמה סבתא טוטה.

מאז עברו שנים רבות. האם כבר מזמן נפטרה והבן זקן מאוד וחולה.
מפאת בריאותו, כיוון שמדובר בפיקוח נפש, הוא אינו יכול להמשיך ולהגיע אל הכפר וטוטה אישתו ממלאת את מקומו בהתחייבותו לאימו.

בכל קיץ עוזבת טוטה את דירתה באתונה, נפרדת מבעלה ועוברת להתגורר במשך 3 חודשים בבית האבן העתיק בנמל שבכפר הדייגים.

טוטה אישה פרקטית ואנרגטית. אם ממילא נגזר עליה לשהות בקיץ בכפר, למה שלא תבנה 3 בתי נופש מאבן במטע הזיתים של המשפחה ותארח בקיץ תיירים? ולמה שלא תארח למשך כל הקיץ גם את ארבעת נכדיה?

כך הכרנו את טוטה, מוקפת בארבעת נכדיה, תמיד עסוקה, חייכנית וממהרת. נראית מאוד צעירה לגילה.

עניין האמהות החזקות שעל פיהן יישק דבר מצא חן בעיני מאוד וכבר התחלתי לגלגל בראשי הוראות שאתן לילדות כמו: תמיד תגורי עם אמא וכולי.

ניסיתי לספר להן את הסיפור אך הן עצרו אותי מיד ואמרו: תשכחי מזה והמשיכו לעיסוקן.

הכפר קרדמילי Kardamyli:

הכפר קרדמילי נמצא כ – 15 דקות נסיעה מהכפר שלנו. הכפר כל כך עתיק, שהוא מוזכר כבר באיליאדה.
הוא בנוי מסמטאות צרות, המובילות לנמל קטן ומקסים.
חלק מבתי האבן הוסבו לגלריות בהן מוצגות עבודות יד של אומני האזור וחנויות בהן נמכרת תוצרת מקומית כמו סבונים, זיתים כבושים וגבינות.

אפשר למצוא כאן גם בתי קפה מעוצבים, חלקם עם רהיטים עתיקים וגופי תאורה מיוחדים. אין כמו כוסית אוזו מול ים טורקיז משובץ בסירות דיג.

נראה שקרדמילי מושכת אליה תיירים אירופאים וחלקם התיישבו כאן מול המפרץ הקסום והפכו לבני המקום.
באופן אישי אני מכירה ישראלית שאמא שלה התאהבה לפני 40 שנה בגבר יווני חסון, שנשא אותה לאישה ולקח אותה איתו לקרדמילי. מאז הם כאן.

גם אני הייתי רוצה אבל בינתיים אף יווני חסון לא מגלה בי עניין.

קרדימילי, בואו נשים את הדברים על השולחן, הוא כפר תיירותי.
למרות העדפתנו לכפרים האותנטיים אנחנו מתאהבים בקרדמילי ומבקרים בה כמעט מידי יום.
נחמד לפגוש תיירים, בכפר שלנו אגיוס ניקלאוס לא נתקלנו בכאלה.

באחד מהימים אנחנו מטיילים בטירה מימי הביניים, שנמצאת בלב האזור העתיק של קרדמילי, המרוחק מהים.
האזור הזה של הכפר הוא העתיק ביותר, בתי האבן בנויים בסגנון המסורתי של המאני – מגדלים מבוצרים סביב כנסייה ביזנטית.
את הבתים מקיפה צמחיית חורש צפופה המזכירה את הצמחייה הים תיכונית מצפון ארץ ישראל.
כאן אפשר להרגיש היטב את אוירת המאני.
הביקור בטירה מוסדר יחסית, אפילו משלמים דמי כניסה סמליים. באחד מהחללים הקטנים מוזיאון פצפון עם תמונות משגרת החיים העתיקים של הכפר.

אנחנו עולים למגדל הטירה ומשקיפים על הנוף המרהיב של האזור.
מגבוה אפשר לראות היטב כמה ירוק כאן. מרחוק נראים הברושים הרבים, עצי הזית הכסופים, עצי האלון והאלה. בתי האבן עם גגות הרעפים האדומים שבחצרותיהם גנים פורחים.
אפשר לראות היטב את הסמטאות המובילות לנמל ואת הים הצלול.

אנחנו מקצרים כי ממש חם כאן ויורדים אל הנמל, קונים ארטיקים וצופים בברווזים ששטים במי הטורקיז.

הכפר סטופה Stoupa:

כפר קטן ושמח, שלאורך המפרץ הקטן שלו טברנות רבות, חלקן מצויינות ממש.
הכפר נראה בדיוק כמו שמדמיינים כפר דייגים יווני קלאסי: בתים קטנים צבועים בלבן, סמטאות, חלונות ודלתות בכחול, עציצים פורחים.
מספרים שבסטופה קיבל הסופר ניקוס קזנצקיס את ההשראה לספרו רב המכר 'זורבה היווני'.

מצאה חן בעייננו במיוחד הטברנה של מריה The marias o kafenes
מריה אישה חברותית ומקסימה, מכינה תבשילי קדרות מקומיים שמתבשלים שעות רבות על הכיריים.
אפשר להזמין פלטה מרכזית עם מס' תבשילים. האוכל מבושל טרי בכל יום וכשנגמר אז נגמר ולכן מומלץ להקדים.
לצערי נראה כי לאחרונה סגרה מריה את הטברנה, הפגיעה הכלכלית בשל מצב הקורונה הגיעה עד לסטופה. מקווה שתפתח שוב.

רוב החופים באזור אינם חוליים אלא מרופדים באבנים קטנות המזכירות חלוקי נחל. בסטופה חוף חולי מקסים.
מאזור הכפרים סטופה וקרדמילי יוצאים מס' מסלולי הליכה מסומנים, חלקם מגיעים עד פסגות הרי טאיגטוס, רובם למיטיבי לכת וכנראה מרהיבים ביופיים.
אנחנו מוותרים עליהם בצער, ממש לא מתאים לחודש יולי. גם ככה חם למות.

אחרי שחקרנו היטב את אזור הכפר שלנו, הגיע הזמן להתרחק ולצאת לטיולים יומיים בחבל מאני כולו.

ניסיון ראשון להגיע לפתחו של השאול מסתיים במערות נטיפים בפולופונס:

מערת דירוס Diros Cave והכפר פורטו קגיו Porto Kagio

חבל מאני נחלק לשניים: חבל מאני המסיני בו נמצא הכפר שלנו וחבל מאני הלקוני שנמצא כארבעים דקות נסיעה מכאן.
קרוב, אבל כל כך שונה.

לעומת חבל מאני המסיני השמח והירוק, מחוז מאני הלאקוני פראי, סלעי וקשה.
האזור מיושב בדלילות ואיננו מתוייר בהגזמה, כך שהטבע מאוד מורגש.

אנחנו נוסעים דרומה, מהכפר שלנו אגיוס ניקולאוס על כביש צר, צריך להתאמץ כדי שהנוף המהפנט לא יסיט את תשומת הלב מהנהיגה.
אני יודעת שכבר אמרתי את זה על כביש אחר באזור אבל בחיי, זהו אחד הכבישים היפים שנסעתי בהם.

הרי הטאיגטוס העצומים המלאים בצמחיה ירוקה, מתחלפים בהרים לבנים וקרחים היורדים עד לים. צבעי הטורקיז בולטים אפילו יותר על רקע הלבן הצחיח.
כל סיבוב חד מפגיש אותנו בסופו עם מפרץ מרהיב.
חלק מהכפרים על פניהם אנחנו חולפים נטושים, ברובם נשארו מס' קטן של תושבים.

הכביש הצר שמצידו האחת תהום עמוקה מתפתל בין הכפרים ומגיע עד הקצה הדרומי של יוון היבשתית, שם על פי המיתולוגיה נמצא השער לשאול.

מה, לא תרצו לראות את הפתח לשאול? כמובן שכן.

לצערי יש לי נטייה לדבר על הכל ובקול רם, כך שהילדות שמעו את המילים פתח ושאול.

מה? אין סיכוי שנגיע לשם! אמרו לי שתיהן במבט מבוהל.

חבל שהקראתי להן בילדותן מהמיתולוגיה היוונית לפני השינה, איזו טעות.

הכל הרי עניין של שיווק. אבל איך משווקים את פתח השאול?

כדי לרכך את התנגדותן, לקחנו אותן למערות פירגוס דירו Diros Cave שנמצאות קרוב.

אלו מערות נטיפים מדהימות ועוצרות נשימה שנמצאות בתוך הר ובו נהר תת קרקעי עמוק. המסע במערה מתרחש בשיט לאורך כשני קילומטר בסירות משוט קטנות וכחולות.

המדריך שמשיט את הסירה אינו יודע מילה באנגלית והוא מפטפט ביוונית שוטפת.

כדי לשמור על שיווי המשקל בסירה הקלה כנוצה – הוא קובע היכן ישב כל אחד.
אני קיבלתי את המושב הראשון מצד ימין בחרטום הסירה ובמשך חצי מהסיור הרהרתי אם מדובר בעלבון או במחמאה.

שטנו דרך אולמות ועולמות קסומים במסע שלא ישכח. יצאנו משם נפעמים ומולנו מפרץ ומימיו כל כך שקופים שסירות הדיג שעליו נראו מרחפות.

זה לא עזר, הבנות התמידו בסירובן להגיע אל פתח השאול.

הבטתי בצער מרחוק על כף מטפן Matapan, בו נמצא הפתח, ופנינו שמאלה לפורטו קגיו Porto Kagio, כפר דייגים קטנטן בו מתגוררים כ – 10 תושבים, שנמצא במרחק כמה דקות משם.

נכנסנו אל המים. צלולים ונעימים. אי אפשר לתאר את התחושה העוצמתית כאן, מעין אושר עילאי רוחני מעורבל בתחושת קץ העולם. התמונות לא מצליחות להעביר חלקיק מהיופי ומהעוצמה.
נותרתי בתחושת פספוס איומה. אנסה בעוד כמה ימים להגיע אל כף מטפן בדרך שונה.
האזור כל כך מפתיע ומעורר סקרנות, שבימים הבאים החלפנו את בילוי הבוקר בחופים של קרדמילי וסטופה בטיולים אל תוך המאני הלקוני.

בפינת ההמלצות:

המלצה על מלון בחבל מאני ביוון (פלופונס):

ממליצה מכל הלב על הוילות הנפלאות של סבתא טוטה בכפר הדייגים אגיוס ניקולאוס – קישור לוילות

אם פספסת – זה הזמן לקרוא את החלק הראשון במסע שלנו בפלופונס.
להמשך הטיול באזור מאני הקסום – חלק ג' – מאני הלקוני