נחל גוש חלב – טיול בארץ הפיות שלמרגלות המירון

הטיול לנחל גוש חלב מתחיל כבר בדרך לשם.

כדי לקצר את הנסיעה לגליל העליון, אנחנו ישנים אצל המשפחה במושב הקטן שלמרגלות הגלבוע. המושב נמצא בקצה עמק יזרעאל, והוא היישוב היהודי הכי קרוב לג'נין.

הבית יפה ונעים. הקמין מחמם מבחוץ והיין החם מבפנים.

בקצה החצר האט טאב שיהודה בנה בעצמו. כלומר אמבטיית עץ עגולה וגבוהה שמחוממת ע"י תנור עצים שחבוי בתוכה. יהודה ורונן נכנסים להאט טאב ומסתכלים על הכוכבים. בגלל שקצה העולם כאן, כמעט ואין אור שמפריע.

אני מסתכלת עליהם, מסביבם עולים אדים חמים והם נראים כמו העוף בתוך תבשיל מרק של קניבלים. קפוא בחוץ ואני מכניסה את קצות אצבעות הידיים למים החמים.

בחמש בבוקר אני מתעוררת מקולו של המואזין. הוא מזמר מזמור ארוך, כנראה כדי לוודא שכל המתפללים הצליחו להתעורר.

מסתבר שבבוקר מוסיף המואזין לקריאה הרגילה: "התפילה עדיפה מהשינה". לא בטוח שאני מסכימה איתו.

תפילת השחר (פג'ר), הראשונה מבין חמש התפילות של המוסלמים, נחשבת לחשובה ביותר מכל התפילות. חובה לסיים את התפילה עד תחילת זריחתה של השמש, כלומר עד שניתן לראות את כדור השמש מציץ. מי שבזמן תפילתו החלה לזרוח השמש, תפילתו מתבטלת.

יהודה אומר שמי שחי כאן רגיל לקריאות המואזין ולא מתעורר. אני, שרגילה לרעש תנועת המכוניות במרכז תל אביב, כבר לא מצליחה לישון.

הדרך לנחל גוש חלב היא טיול בפני עצמו:

בדרך מכאן לגוש חלב אנחנו נוסעים בכבישים צדדיים, פחות מוכרים לנו. הכביש עובר למרגלות הר התבור והשדות מסביב נראים כמו שמיכת טלאים ענקית.
אנחנו חולפים על פני עמק בית נטופה, מימין אפשר לראות את צוק הארבל ומאחוריו מציצה הכנרת.

בעונה הזאת הצפון מרגש באלפי גוונים של ירוק, נקי ופורח. כרמי הענבים במופע מרהיב בשלל צבעי שלכת. בעליות לכיוון הר המירון חודר לרכב ריח משכר של טבע, אדמה רטובה וצמחי תבלין.

השמש צהובה ונעימה בתוך שמים כחולים, אני מחייכת. מאושרת שבחרנו לטייל דווקא כאן, בארץ היקבים, ההרים והקדושה.

אני נזכרת בחוות הנמורה, בה התארחנו לפני כמה שנים. הגענו לכאן במקרה והופתענו מהקסם המיוחד של המקום. זו חוות בודדים למרגלות הר המירון  ובה מס' בקתות מרוחקות זו מזו, ממש בתוך כרמים ושדות. ההגעה לחווה היא בנסיעה ארוכה על כביש עפר משובש, אפילו כביש סלול אין כאן. נפלא למי שבאמת רוצה להתבודד ולשמוע רק שקט. אבל עמוק כזה שכמעט ומצפצף באוזניים. אנחנו חייבים להגיע לשם שוב.

הכפר ג'יש והנוצרים המרונים:

סמוך לכפר ג'יש הישובים הדתיים ספסופה ואור הגנוז על שלל קברי הצדיקים שבאזור. אני מזכירה לעצמי לבוא ולבקר בהם. אף פעם לא ראיתי קבר צדיק מקרוב וזה מסקרן אותי מאוד.

כבר בכניסה לכפר נראים קישוטי חג המולד שידלקו כאן עם רדת החשכה. הכפר בנוי מסמטאות צרות בטופוגרפיה הררית, משהו שבין חצי האי פיליון שביוון למנאלי ההודית.

בכפר ג'יש מתגוררים נוצרים ארמים מהעדה המרונית, זרם נוצרי שמקורו בלבנון ומיעוט ערבי מוסלמי. הכפר בנוי על שרידי יישוב יהודי עתיק בשם גוש חלב, שהיה כאן בימי בית שני. במלחמת העצמאות נכבש הכפר במהלך מבצע חירם ותושביו נמלטו או פונו, תלוי את מי שואלים. לאחר המלחמה ישבו אותו פליטים נוצרים מכפרים סמוכים שנהרסו, בעיקר מהכפר ברעם שנאסר על תושביו לחזור אליו.

ההיסטוריה של תושבי הכפרים הנוצריים – מרונים בגליל העליון ושל בני העדה המרונית שרוצה מתגוררת בלבנון, מרתקת. רוב המרונים לא מחשיבים את עצמם כערבים אלא כארמנים. הם ביקשו ממדינת ישראל להכיר בלאום שלהם, אך סורבו.

בכפר ג'יש, כמו בירושלים, מקומות קדושים לשלוש הדתות: שלוש כנסיות ומנזר, מסגד עתיק, שרידי שני בתי כנסת וקברי הקדושים שמעייה ואבטליון (שהיו מראשי הסנהדרין).

כרבע מתושבי הכפר מתפרנסים מחקלאות ובעיקר מגידול תפוחי עץ המתאימים למזג האויר הקריר (לא סתם נזכרתי בפיליון ובמנאלי, גם שם מגדלים תפוחים).

אני פותחת את חלון המכונית ונושמת מלוא האף ריח בערה של גזעי עצי זית שנשרפים בתנורי החימום שבבתים, מעורב בריח נפלא של ערמונים.

נחל גוש חלב:

נחנו נוסעים דרך סמטאות הכפר הצרות ומגיעים למקום בו מסתיים הכפר ומתחילה ירידה תלולה לוואדי. כאן מתחיל מסלול הטיול והוא מסומן בסימון שבילים ירוק.

בזמן שיהודה ורונן מסדרים את הבירוקרטיות, כלומר מקפיצים רכב שיחכה בסיום הטיול – דידי ואני מתחילות את המסלול עם הילדים.

אנחנו הולכים על שביל דרוך שניכר שנוסעים בו גם רכבי שטח. משני צידי הדרך נוף עוצר נשימה. הכל ירוק כל כך, שאין יותר ירוק מזה. יש כאן עצי זית, חרוב, תאנה ורימון, טרסות, עדרי פרות וסוסים.
מי שמשתדל יכול לשמוע פכפוך מי נחל שזורם במורד הוואדי. אפשר לראות את תוואי הנחל לפי הסופים ושיחי פטל.

את השקט והיופי קוטעת בבת אחת חבורת רוכבי טרקטורונים. אנחנו זזים לצידי השביל והם חולפים במהירות עצומה. אנה הכלבה שלנו נבהלת ובורחת במעלה העלייה, בכיוון ממנו באנו.

הילדות ואני רצות בעקבותיה, היא לא עוצרת ונעלמת מאחורי הסיבוב. הלב שלי על 200, מהרגעים האלה שכל עולמך מפוקס בנקודה אחת פצפונת וליבך בתפילה שיהיה בסדר.

הילדות עוקפות אותי בריצה ונעלמות מאחורי העיקול. אין לי אויר.

הינה היא, מיקה צועקת.

בטוח? אני צועקת בחזרה, כדי לוודא ששמעתי טוב.

כן. הינה היא. מיקה מתקרבת אלינו עם אנה בזרועותיה.

ימה מנשקת אותה ובוכה.

אנחנו מחבקות את אנה ומחברות אותה לרצועה. אין מצב שנשחרר אותה יותר.

לעזאזל עם רכבי השטח האלה.

אנחנו ממשיכות לרדת, הרגליים שלי עדיין רועדות.

מימין נראים  שרידי בית הכנסת העתיק של היישוב הקדום גוש חלב.

אני מפעילה את מערכת השמע הסמוכה ומנסה להקשיב להסבר. אין סיכוי. אני עדיין נסערת מאירוע אנה ולא מצליחה להתרכז.

במקום זה אני נעמדת מתחת לעץ תאנה ומסתכלת על שלושה סוסים מלחחים את העשב. אין מרגיע מזה.

רונן ויהודה מצטרפים אלינו ואנחנו ממשיכים בירידה עד לצומת שבילי מפגשי הנחלים: גוש חלב, דישון וצבעון. בצומת הזאת ממשיכים עם הסימון הירוק, ימינה.

ואז אני רואה אותו על הגבעה שממול.

עץ תות בשלכת.
עליו צהובים-כתומים בשלל תתי גוונים. הוא ממוקם גבוה יחסית, מעל ערוץ הנחל וממנו נשקף נוף יפיפה של הוואדי.
מקום מושלם לעצירת פיקניק.

דרך העפר מתחלפת בהמשך בשביל מטיילים קטן ונעים. לשמחתי, לכאן כבר לא יכולים להגיע רכבי שטח.

אנחנו עוברים דרך בוסתן, נהנים ממראה עץ צפצפה בשלכת.
כרכומים לבנים מציצים מבין עלי השלכת ומנקדים את העשבים הירוקים בלבן. בסופו של הבוסתן שער קטן.

לפי שרידי הפחונים והרהיטים, נראה שחי כאן מישהו עד לא מזמן ועזב.

הנחל זורם מצד שמאל של השביל ולידו שיחי פטל עמוסים בפרי. אנחנו קוטפים את הפירות הסגולים, נזהרים שלא להידקר מקוצי השיח. הפירות נמעכים וצובעים את אצבעות הידיים בסגול.

פירות הפטל מבשילים בסוף הקיץ, כאן הם מאחרים ורובם טרם הבשילו. ככה שיש לכם סיכוי טוב לקטוף שפע של פטל מתוק בשבועות הקרובים.

למרות שמזג האוויר נפלא ויש דיווחים על סגירת שמורות מעומס מטיילים, בנחל גוש חלב אנחנו פוגשים (לשמחתנו) מטיילים בודדים.

לאורך המסלול שרידי מבני תחנות קמח ישנות שפעלו כאן בעבר והיו בבעלות תושבים מהכפרים ג'יש וברעם.

אני רוצה להגיע אל העין הכחולה. לפי המפה המעיין המקסים והצלול נמצא בראש ההר הגבוה שמשמאלנו. אנחנו מתחילים לטפס עליו דרך שביל עיזים צר, בדיוק כשהשמש נעלמת והשמים מתמלאים בעננים אפורים וכבדים.

ברגע אחד האוויר נהיה קר וכבד והשמים מתחילים לטפטף.

אנחנו עוצרים על כר דשא, בערך בשליש הגובה ומוותרים על המשך הטיפוס. מכינים תה בפינג'אן, אוכלים ממתק מתמרים ועוגת שוקולד-שקדים.

מעבר לוואדי אנחנו רואים חבורת מלקטי פטריות תחת עצי אורן.
עץ האורן שלידינו בוכה דמעות שרף יפיפיות בצבע דבש, אבל אין סביבו אפילו פטרייה אחת.

בהמשך השביל, במפגש בין נחל גוש חלב ונחל דישון הוקם פארק קטן וחמוד.

במקום זה נובע עין חלב. בפארק מבלות משפחות עם ילדים קטנים, חלקן עושות על האש. אפשר להגיע לכאן ברכבים על כביש הסימון האדום

אנחנו פונים ימינה אל שביל הסימון האדום, שהוא שביל ישראל העובר בנחל דישון.

אנחנו חוצים את נחל דישון במספר מקומות ומתמלאים בבוץ. גם בשביל הזה, כמו בתחילת המסלול, צריך להיזהר מאוד מרכבי השטח שמשתוללים כאן.

נחל גוש חלב – מתכון טיול

מיקום: גליל עליון, למרגלות הר המירון

מסלול: קווי, יש צורך בשתי מכוניות. מרחק הקפצה קצר, כ- 10 דקות נסיעה.

אורך: כ- 5 ק"מ

משך מסלול: כ- 4 שעות

נקודת התחלה: בוויז – נחל גוש חלב. תיאור: לאחר הכניסה לכפר ג'יש להמשיך ישר, בצומת הראשונה ישר, לאחר כעשרים מ' פניה ימינה לרחוב צדדי. אפשר לראות סימון ירוק על עמודים. כאן אפשר להחנות. בהמשך הכביש נפגוש את דרך העפר ממנה מתחיל מסלול הטיול.

נקודת סיום – שתי אופציות:

1. במקום בו כביש 899 נפגש עם שביל ישראל. בוויז: עין ערבות, כמה דקות בהמשך מצד ימין – המפגש עם שביל ישראל. אנחנו השארנו את הרכב כאן. תיאור: מצומת חירם פונים ימנה לכביש 899. לאחר כ- 2 ק"מ ימינה במומת ברעם. בהמשך הדרך פניה לקיבוץ ברעם (לא לפנות אלא להמשיך ישר) כ- 800 מ' אחריה פניה חדה ימינה לכביש עפר מסומן באדום (שביל ישראל). להחנות את רכב הסיום.
2. בוויז: עין חלב – מקצר את המסלול בכחצי שעה הליכה. נסיעה על כביש עפר. אפשרי עם פרייבט. לקרוא את התיאור בסעיף 1. לאחר הפניה ימינה להמשיך על כביש העפר המסומן אדום עד לעין חלב. שם להחנות את רכב הסיום.

בכמה מילים: טיול משגע בתוך טבע ירוק. בדרך נפגוש שרידי בית כנסת עתיק ותחנות קמח, נוף מוריק, שיחי פטל ועצי בוסתן. קרוב לסתיו מופע מרהיב של עצים בצבעי שלכת. מצוין למי שכבר טייל במסלולים הידועים באיזור כמו נחל עמוד עליון ושביל הפסגה במירון. בתחילת המסלול ובסופו דרך הטיול משותפת לדרך טרקטורונים ורכבי שטח. מסיבה זו מומלץ להימנע במידת האפשר מלטייל כאן בסופי השבוע.

עונה: רוב המסלול אינו מוצל. מומלץ בחורף ובעונות המעבר.

דרגת קושי: קל

כלבים: מתאים מאוד. לקחת בחשבון שחלק מהדרך משותפת עם שביל טרקטורונים.

המלצות מחוץ למסלול:

1. חגיגות כריסמס בכפר ג'יש ממנו יוצא הטיול.
2. העין הכחולה.
3. שביל הפסגה הר מירון (אחד המסלולים הפופולריים בארץ, כך שרוב הסיכויים שכבר טיילתם בו).

משפט סיכום: טיול מוצלח במיוחד, לא עמוס בשבתות. צריך להיזהר מטרקטורונים. מעניין וחשוב לקרוא כרקע לטיול (ובכלל) על עקורי אקרית וברעם ששוקנו בכפר ג'יש ועל הנוצרים המרונים.

מדד נקיון: 9

מדד צפיפות: בכלל לא צפוף

ציון כללי: 9+