פיקוס דה אירופה – טיול משפחתי מושלם בצפון ספרד

בכל קיץ אנחנו נוסעים לחופשה משפחתית והציפייה לקראתה מחזיקה אותי כל השנה.
האתגר הגדול הוא למצוא יעד מיוחד באירופה, כזה שלא נישחק מתיירים והוא מלא בטבע מסעיר, לצד ערים מרתקות.
אחרי שכבר טיילנו באיים האזוריים, בצפון יוון, בפלופונס ובפורטוגל, חשבתי שלא אצליח להתעלות על כל אלה. הו כמה טעיתי.
אחרי שהפכתי את גוגל והגעתי עד קרקעית המידע באוקיאנוס שלו, מצאתי יעד מופלא  – פיקוס דה אירופה שבצפון ספרד.

יצאנו למסע בן 3 שבועות שהתחיל והסתיים במדריד, אחת מהערים האהובות עלינו ביקום, ממנה המשכנו אל פיקוס דה אירופה ומשם אל חבל גליסיה הפראי.
בפוסט הזה אספר לכם על פיקוס דה אירופה שיכול להיות יעד בפני עצמו לטיול מרתק.

פיקוס דה אירופה – מידע כללי קצר:

שמורת טבע שנמצאת בנסיכות אסטוריאס, בצפון ספרד. אסטוריאס היפיפיה והירוקה גובלת מצד מזרח בקנטבריה, מדרום בקסטיליה ולאון, במערב בגליסיה ובצפונה נמצא מפרץ ביסקיה. הקרבה לאזורים האלה מאפשרת שפע של אופציות לטיולים נרחבים, האפשרויות כל כך רבות שחייבים להתמקד. אנחנו החלטנו להתמקם בפיקוס דה אירופה, שגם הוא עצמו ענק ולא ניתן למצות אותו בשבוע.
פיקוס דה אירופה מזכיר בנופיו הדרמטיים את הדולומיטים והאלפים, אבל פחות מתוייר מהם. רוב התיירים חובבי ההרים שמגיעים לספרד, בוחרים לטייל בפירנאים. זאת סיבה מספיק טובה עבורי להחליט ההפך, למרות שאני בטוחה שגם הפירנאים מרשימים מאוד.

עלות הלינה בעונת הקיץ הבוערת תהיה כ 150 יורו ללילה למשפחה בבית/צימר מקסים, האוכל זול בצורה משמעותית מהארץ, היין במסעדות עולה כמעט כמו מים ובסופרים תוכלו למצוא יין מעולה בשלושה יורו. מסלולי הטיול בטבע – בחינם. לעיתים תהיה עלות גבוהה על אמצעי התחבורה לנקודה מסוימת – רכבל, פוניקולר וכו. יש כל כך הרבה אופציות למסלולי טיול בטבע שאפשר בקלות לוותר עליהם.
נהוג לחלק את הביקור בשמורה לשני אזורים, סביבם נמצאים מוקדי הטיולים והאטרקציות המפורסמות, אם אפשר בכלל להגדיר טיול סביב אגמים, שחיה בנחלים או ביקור בכפרים קטנטנים, כאטרקציה. סביב העיירה פוטוס שנמצאת בחלק של נסיכות קנטבריה וסביב העיירה קנגס דה אוניס שנמצאת באסטוריאס. המרחק בין שני האזורים ברכב הוא כשעתיים לכיוון (ללא עצירה), בכבישי נוף מפותלים וצרים. לא מסע שנרצה לעשות ביום אחד. אנחנו בחרנו להתמקם ליד קנגס דה אוניס וויתרנו לחלוטין על אזור פוטוס מהסיבה שאנחנו לא אוהבים להחליף הרבה בתים במהלך הטיול ויש לנו חיבה לשהות ארוכה ומעמיקה באזור אליו אנחנו מגיעים.
האתר הרשמי של פיקוס דה אירופה למידע מקיף.

איך מגיעים לפיקוס דה אירופה?

יש אין ספור אופציות, אף אחת מהן אינה בטיסה ישירה. יתכן וזאת הסיבה שלא תמצאו שם הרבה ישראלים, אנחנו לא פגשנו דובר עברית אחד.

בטיסה – אפשר להגיע בטיסת קונקשן (לרוב דרך מדריד) אל שדה התעופה באסטוריאס שנמצא קרוב לעיר אוביידו, מקובל יותר להגיע אל שדה התעופה בעיר בילבאו שבבסקים (ולשלב עם טיול נפלא בסן סבסטיאן), יש עוד שדות תעופה באזור כמו זה שבעיר סנטיאגו דה קומפוסטלה בגליסיה. אבל בואו לא נתפזר. מכל מקום יקח לכם זמן לא מבוטל לנסוע אל השמורה.
ברכב – שתי האופציות ההגיוניות הן מברצלונה או ממדריד. אנחנו בחרנו להגיע ממדריד כיוון שאנחנו אוהבים אותה הרבה יותר מאשר את ברצלונה ותמיד תמיד נשמח להגיע אליה. הנסיעה היא טיול בפני עצמו שכן הדרך יפיפיה.

הדרך ממדריד לפיקוס דה אירופה:

אנחנו מתחילים בנסיעה הארוכה לפיקוס דה אירופה שנמצא שש שעות נסיעה מכאן, בהנחה שלא עוצרים בדרך. בוחרים בכבישים ללא אגרה, כדי לחוות את הדרך היפה.
לאט לאט הנוף משתנה מצהוב, צפוף וצחיח, לשדות מוריקים וגבעות יפיפיות.
אנחנו יורדים מהכביש הראשי לכפר קטן, הרחובות ריקים ואנחנו מחפשים מקום לעצור בו ולשתות קפה.
המקום היחיד בכפר נראה נטוש, כמה כסאות פלסטיק מחוץ למבנה קטן, אבל בפנים – הפתעה.
המוני אנשים יושבים מול צלחות עצומות, עליהן מונחת ארוחת צהרים ענקית ושומנית.
צ'יפס, קבבים, כמה ירקות ועל כל הטוב הזה מונחות חתיכות חמון, אותן פורס בעל המקום בעדינות, דקיקות דקיקות, מרגל חזיר גדולה שמונחת על הבר בפתח המסעדה.
המסעדה מוקפת בצמחיה עשירה ונחל זורם מתחתיה. הנוף עומד בניגוד מוחלט לאווירה השמנונית שבתוכה.

אנחנו מוצאים מקום פנוי על הבר, בין כוסות הבירה הריקות, שנחות כאן עד שלמישהו יהיה זמן לפנות אותן לשטיפה.
בעל המקום שהוא גם המלצר, הברמן והקופאי, מתרוצץ משולחן לשולחן, בקושי מעיף עלינו מבט.
מזמינים קפה, באופן מפתיע יש לו אפילו חלב סויה. מיקה מזמינה מיץ תפוזים ובעל המקום סוחט לה אותם במסחטה ידנית ענקית, מסנן את בשר התפוז למיץ צלול מתוק וטעים. למיץ טעם ברור כזה, כמו התפוזים שהיינו קוטפים ישר מהעץ כשהיינו ילדים, לפני שהכל הפך למתועש ומהונדס.
אנחנו ממשיכים בנסיעה בין כפרים קטנים ושדות חמניות. את הכביש חוצות מידי פעם מכונות חקלאיות שלא ראיתי כבר שנים, מחוברות לטרקטורים ענקיים.

הכביש מתחיל לטפס על הרים עצומים, הופך צר ומפותל, הצמחייה צפופה, מצוקים מכל עבר והטמפרטורות צונחות. למרות היופי עוצר הנשימה, הנסיעה כבר קשה מאוד ואנחנו חייבים לעצור לרגע את רכבת ההרים הזאת.
עוצרים ליד אגם ענק בעיירה ריאנו Riaño שנמצאת בלאון (בקהילה האטונומית קסטיליה ולאון שמקורן בשתי ממלכות קדומות אבל זה לפוסט אחר), המראה מרהיב, אבל כל כך קר. אני מסתכלת על רונן מהבנות. כולנו לבושים בבגדי קיץ מינימליים איתם עזבנו את מדריד הלוהטת וכאן 14 מעלות בקושי. אנחנו מחלצים מערמת המזוודות כמה בגדים ומתכסים. האמת שבדקתי את מזג האויר לפני שיצאנו, אבל בחום של ישראל ומדריד, חשבתי שהאפליקציה טועה.

אנחנו נוסעים כבר שעתיים בכביש המתפתל הזה, מידי פעם חולפים על פני כפר קטן שמכיל בתים ספורים עתיקים ומטופחים, החצרות מלאות בפרחים וגידולי ירקות, על אדני החלונות עציצים משגעים. וכאילו לא מספיק נידח כאן, הוויז מפנה אותנו לכביש תלול שבקושי מספיק לרכב אחד, אלוהים איפה הכפר שלנו נמצא? בעננים?
ערפל כבד מכסה את הכביש וסוף סוף, לאחר כמה קילומטרים נראים כמה בתים צבעוניים וצפופים.

הכפר שלנו בפיקוס דה אירופה – Vis:

יומיים לפני שאנחנו יוצאים לדרך, אני מקבלת הודעה מבעלת הבית שלנו ג'ני עם הסברי הגעה:
אם אתם מגיעים מריאנו Riaño, כותבת לנו ג'ני, הפנייה היא ימינה ממש אחרי הכפר Santillan.
כשתגיעו לכפר (2.5 ק"מ מהכביש הראשי), תפנו שמאלה בכיכר כשתראו את קבוצת ההוראוס hórreos (אסמי עץ על עמודי אבן) ותחפשו מיד מקום חניה. אי אפשר לנסוע הרבה מעבר להוראוס, אז אין טעם לנסות. הבית שלנו הוא הבית הלבן בקצה הדרך הזו. לא תראו את הבית עד שתגיעו בהליכה אל סוף הדרך.
חשוב מאוד – אם אתם משתמשים ב-GPS, אל תכניסו AMIEVA; זה השם של האזור העירוני אבל גם שם של כפר אחר. זכרו שהכפר נקרא Vis אבל בגוגל מפות הוא נקרא VISTA.

אלוהים ישמור! למה זה כל כך מסובך? כבר מאוחר מידי לבטל ונותר רק להתפלל שאי פעם נמצא את הכפר.

אנחנו מחנים את הרכב ליד ההוראוס בכפר הפצפון. שתי זקנות יושבות בפתח בית קטן ומחייכות אלנו. בתנועות ידיים הן מסבירות לנו שכדאי לסובב את הרכב עם הפנים החוצה, כי אח"כ יחנו כאן עוד מכוניות ולא נצליח לצאת לעולם. לאחר שמסתיימת סאגת החנייה, הן מסבירות בתנועות ידיים איפה נמצא הבית שלנו.

גשם מתחיל לרדת ואנחנו מתקדמים אל בית קטנטן, בפתחו עומדת ג'ני, בעלת הבית – אישה מבוגרת, קטנה וחייכנית שמדברת במהירות באנגלית צחה.
מסתבר שג'ני היא אירית שלימדה ספרדית באוניברסיטה באנגליה והחליטה בפנסיה שלה לעבור לכפר הקטנטן הזה בספרד וללמד את הספרדים אנגלית דרך האינטרנט.
בכלל לא אכפת לה שאנחנו עומדים בגשם עם התיקים על הגב. אנחנו הולכים אחריה, מנסים לעמוד בקצב המהיר. היא מסבירה ומסבירה, מצביעה על ההרים שמסביב ומספרת לנו על נקודות תצפית ומסלולי הליכה. הגשם נוזל לי על הפנים והגוף אז אני מהנהנת ומידי פעם אומרת וואו אבל רק מחכה שכל זה יגמר.

ג'ני הנמרצת מבחינה סוף סוף שאנחנו רטובים לחלוטין ומשחררת אותנו לתוך הבית העתיק הפצפון.
הבית בנוי משתי קומות. בקומה התחתונה סלון קטן עם מטבח וחדר שירותים, בקומה העליונה שני חדרי שינה מרווחים וחדר מקלחת ושירותים מחבר ביניהם. הבית מבריק ומצוחצח, המצעים הלבנים מגוהצים וריחניים ומהחלון הענק שבחדר השינה שלנו נשקף נוף מרהיב, שאי אפשר להסביר במילים.

החיים בכפר בפיקוס דה אירופה – היחסים עם ג'ני מתחממים:

מלבד הבית שג'ני משכירה לנו, היא מארחת אנשים בחדר העליון בבית שלה.
זאת כנראה משמעות האות P שמקובעת על קיר הבית הלבן שלה. פנסיון.

היחסים ביננו מתחילים בקרירות מסוימת.
אני מופתעת מזה שג'ני ואנחנו חולקים קיר משותף, שהכניסה הקטנטנה צמודה לכניסה שלה.
מי רוצה לגור צמוד לבעלת הבית שלו?
זה לא כתוב בשום מקום, העניין הזה. אני מתלוננת לרונן.
ככה זה, רונן עונה.
היא מעצבת אותי, אני אומרת לו. היא כל הזמן זזה, רצה מפה לשם עם הסל שלה ומדברת.
מה נתפסת עליה? רונן מתרגז. היא אישה מקסימה.
טוב, הוא לא דוגמא לכלום, מה כבר אפשר לצפות ממי ששמו אותו בגיל שלושה ימים בבית ילדים? הקיבוצניקים האלה, מסתדרים עם כולם. הם לא אנשים נורמליים.
לאן אתם מטיילים היום?
ג'ני מבהילה אותי בקולה הרם כשאני יושבת לבדי על ספסל העץ בכניסה הקטנטנה, בוהה לי בשלווה בהרים.
לאגמי קבדונגה אני עונה.
ג'ני מעקמת פרצוף.
זה מקום מאוד תיירותי, צפוף שם. בעונת הקיץ העמוסה סוגרים במחסום את הכביש והגישה היא רק באוטובוסים שיוצאים מהתחנה בקנגס דה אוניס. אני לא ממליצה. חוץ מזה יש ערפל היום ותפספסו את הנוף היפה.
מה זה היא לא ממליצה? אני חושבת לעצמי. בגלל תמונת האגמים המדהימים האלה בכלל הגעתי לכאן.
אני מחייכת חיוך מאולץ, ממשיכה לבהות בהרים.

ג'ני נעלמת לרגע וחוזרת עמוסה במפות. את הגדולה ביותר היא פורשת על שולחן העץ במרפסת שלנו.
אני ממליצה על המסלול הזה, היא מצביעה על נקודות, מסמנת עיגולים וחיצים עם העט שלה.
אתם מתחילים כאן, פונים ימינה ועולים עם השביל, בנקודה הזאת יפתח לכם נוף מרהיב להרים משני הצדדים. אחר כך אתם עולים לכאן ואז עולים לכאן.
אני שותקת, מנסה למצוא איך אומרים עליות באנגלית. מרוב שאני לא סובלת עליות המילה הזאת פשוט לא נכנסת לי לראש.
איך אומרים עליות? אני צועקת לרונן שנמצא בקומה השנייה.
סטיפ הוא צועק לי בחזרה.
אני לא אוהבת סטיף, אני אומרת לה.
סטיפ ג'ני מתקנת אותי.
ג'ני אירית וגם מורה לאנגלית. היא מדברת אנגלית ברורה כזאת, מדגישה כל הברה ומזיזה את השפתיים כאילו היא מדברת לחרשים.
אבל ככה זה בהרים היא אומרת, יש עליות.

יש מים בטיול הזה? אני שואלת אותה. אגם, נחל, משהו?
לא היא אומרת. יש יער ונוף משגע.
אני רוצה מים, אני אומרת לה. במדינה שלנו אין כמעט מים ואני אוהבת נוף של מים.
ג'ני שוב שולפת את המפה הענקית.
זה מסלול צמוד לנחל.
אתם מתחילים כאן והולכים עם השביל לאורך הנחל, עד שאתם מגיעים לבריכה הגדולה.
השביל שטוח, כמו שאת רוצה. אין כמעט עליות, אבל גם אין את הנוף של ההרים שזה חבל.
אבל אתם צריכים לצאת מוקדם, היא מביטה בשעון שלה בפרצוף סקפטי. יש שם חניה קטנה מאוד שמתמלאת מהר.
ג'ני הולכת, משאירה אותי עם ערמת המפות.

אני מקווה שבזה נגמרה השיחה, אבל היא חוזרת עם סל ובו פירות מוזרים עטופים בעלי כותרת יבשים.
תטעמי, היא נותנת לי פרח כזה.
אני לא יודעת מה עושים עם הפרח הזה וגם לא כל כך בא לי, אני עדיין עם הקפה של הבוקר.
אבל בגלל שאני מנומסת אני לוקחת פרח אחד ומסתכלת עליו.
ג'ני מדגימה לי איך מקלפים את העלים. היא מעיפה את העלים ובתוכם מתגלה פרי קטן וכתום, מזכיר עגבניית שרי עגולה.
הפרי נעלם בפה שלה, היא מתמוגגת.
אני עושה כמוה. וואו. הטעם מעניין. חמוץ וגם מתוק, רך וגם קשיח, עסיסי אבל לא נוזלי.
ג'ני מחייכת אלי, מרוצה.
אני רואה שאת אוהבת, היא אומרת.
היא משאירה את ערמת הפרחים היבשים על השולחן.
אני הולכת לקטוף אגסים, היא מדווחת ומתרחק במרץ עם הסל הריק, נעלמת בין העצים במורד ההר שאין סיכוי שאי פעם ארד בה, כי עליה עצומה תחכה לי כשארצה לשוב לבית.

עד שאנחנו זזים, כבר צהרים. אנחנו נוסעים לעיירה הגדולה קאנגס דה אוניס Cangas de Onís, שנמצאת רבע שעה נסיעה מכאן. אנחנו הולכים ברחובות היפים של העיירה עד לגשר הרומי Old Roman Bridge עליו תלוי צלב מרשים. מתחת לגשר זורם נחל והמראה משגע. אנחנו מתיישבים ליד הנחל, מתלבטים לאן להמשיך מכאן.

אנחנו כבר רעבים מאוד, אז אנחנו בוחרים בגוגל מאפס את המסעדה עם הציונים הכי טובים, מניסיוננו אלה המסעדות שתמיד נמצא בהם משהו ללא גלוטן ומודעות לצליאק. ובאמת יש להם תפריט המציין מה הן המנות ללא גלוטן. האוכל נפלא ואנחנו מרוצים מאוד. ג'ני מספרת לנו אחר כך שזו המסעדה הכי טובה באזור. מצרפת לכם קישור לאתר המסעדה, כי כדאי להזמין מקום מראש: המסעדה המצוינת.
אנחנו ממשיכים לסופרמרקט, כי בכפר שלנו אין אפילו מכולת וצריך למלא במשהו את המקרר. מפה לשם נהייה כבר מאוחר. השמים מעוננים, אבל כמעט ואין כבר ערפל.
בוא נעלה לאגמי קבדונגה, אני אומרת לרונן. כבר מאוחר אז בטח יהיה ריק.
אנחנו מספיקים לעלות על האוטובוס, שניה לפני שהוא יוצא. האוטובוס באמת ריק.

אגמי קבדונגה Lakes of Covadonga:

אגמי קבדונגה ששמותיהם מתוקים ממש – לאגו דה אנול ולאגו דה לה ארצ'ינה,
נחשבים לאחד מגולות הכותרת בפיקוס דה אירופה ובצדק. הבעיה שבעונת הקיץ, כמו שכבר הבנתם מדבריה של ג'ני, האגמים עמוסים בתיירים. כיוון שהכביש לאגמים צר מאוד ותלול, בעונת השיא הוא נחסם והגישה היא רק באוטובוסים שיוצאים מהתחנה המרכזית בקנגס דה אוניס.

מאוד קל למצוא את התחנה, פשוט תחנו את הרכב באחד מהחניונים במרכז העיירה ותשאלו מישהו איפה התחנה. הכל כאן קטן ואין בעיה ללכת ברגל.
תדירות האוטובוסים גבוהה ולא תצטרכו להמתין יותר מחצי שעה. אנחנו הגענו במקרה שניה לפני שהאוטובוס יצא, קנינו במהירות כרטיסים במשרד התחנה והינה אנחנו כבר יוצאים לדרך.
האוטובוס מתחיל לנסוע במעלה ההרים, הנוף עוצר נשימה אבל קשה להתמקד בו כי הנסיעה מפחידה.
הכביש צר מאוד, תהום עצומה מצידו הימני ומידי פעם יורד ממול אוטובוס מההר. הנהגים מדברים ביניהם דרך מכשיר קשר, מתאמים מקומות מסוימים בהם יחלפו אחד מול השני במרחק מילימטר זה מזה.
אני נזכרת בכביש למנלי בהודו, איזה פחד.
הדבר המשמח הוא שאני לא רואה אוטובוסים מרוסקים בתהומות למטה, שזה מעולה.
מידי פעם נראים בתים קטנים של רועי כבשים. הנוף באמת מהיפים שראיתי.

אנחנו יורדים בפסגת ההר, השביל לאגם הראשון בעליה מטורפת.
אני מתנשפת, משתרכת מאחור.
בפסגת ההר מתגלה אגם מקסים וסביבו פרות ג'ינגיות מתוקות.
אנחנו מקיפים את האגם, נזהרים לא לדרוך על הקקי הריחני של הפרות, שנמצא כאן בכל מקום.

יש כאן כמה שבילי הליכה קלים ונעימים, נחמד לטייל בהם כי כל העצלנים נשארים שרועים ליד האגם. ככה תמצאו את עצמכם כמעט לבד בטבע המשגע הזה, תפגשו בקתות רועים ותקבלו זוית ראיה משגעת על האגם.
מאחד השבילים אנחנו רואים חבורה של צעירים עם שקי שינה, יושבים באזור שלא ניתן לראות מהאגם, מצחקקים ומאושרים. הם כנראה מתכננים להישאר כאן ללילה ולכן מסתתרים במקום מרוחק. למטב ידיעתי אסור לישון כאן.

כשאנחנו מתחילים ללכת לאגם השני, ערפל פתאומי מכסה את ההר. בקושי אפשר לראות את השביל והאגם נעלם.
איזה אגם מקסים, הילדות צוחקות, עומדות מול האגם שאייננו.

ג'ני צודקת. חובה לבחור יום עם ראות מוצלחת כדי לחוות את הנוף המשגע הזה.
איך ירדנו באוטובוס מההר בערפל הזה? בחיי שמדובר בנס. כנראה שהנהג מכיר את הדרך בעל פה, כי את הכביש אי אפשר לראות.
ג'ני שומעת אותנו מתקרבים ומיד יוצאת החוצה, עם הסל כמובן.
איך היה בנחל היא שואלת?
היינו באגמי קובדונגה, אני אומרת בבושת פנים.
היא מעקמת פרצוף.
מחר נלך לנחל, אני מנחמת אותה.
יופי, ג'ני אומרת, היא מכניסה את ידה לסל ונותנת לכל אחד מאיתנו אגס.

קובאדונגה – אתר עלייה לרגל:

אתר מפורסם נוסף נמצא בדרך לאגמים, זהו אתר עליה לרגל למאמינים אבל גם לתיירים רבים. והוא מוקדש לגברתנו מקובדונגה, לזכר קרב קובדונגה.
האוטובוס שיקח אתכם אל האגמים יעצור כאן בדרכו להרים. אפשר לרדת כאן בהלוך או בחזור ולהמשיך עם האוטובוס הבא. אנחנו ויתרנו על ביקור כאן, אבל חייבת לציין שמחלונות האוטובוס נראה המקום יפיפה ושווה ביקור. בגלל שאני אוהבת אתכם, מוסיפה כאן מעט חומר על המקום שהכנתי עבור עצמי.

יש לאתר הזה משמעות רבה בעיני הנוצרים. העיירה קנגאס דה אוניס הייתה בעברה בירת השלטון האסטורי. כאן בקובדונגה ניצח המלך דון פלאיו בשנת 722 בקרב קובאדונגה המפורסם Batalla de Covadonga. ניצחון זה הוא נקודת ציון חשובה במאבק הנוצרים נגד הפלישה המוסלמית. כאן החלה הרקונקיסטה – תהליך הכיבוש מחדש של חצי האי האיברי על ידי הממלכות הספרדיות הנוצריות, עד שסילקו לחלוטין את המוסלמים בשנת 1492.
על פי אמונת המקומיים מריה אימו של ישו סייעה למלך דון פלאיו לנצח בקרב הקשה את המוסלמים הרשעים.

מה אפשר לראות כאן?
The Basilica de Santa Maria la Real de Covadonga – בזיליקת סנטה מריה לה ריאל דה קובדונגה: בזיליקה יפיפייה ממנה נשקף נוף מדהים של ההרים.
The Santa Cueva de Covadonga – המערה הקדושה של הבתולה של קובדונגה. היא מקום הקבורה של המלך פלגיוס (המלך הראשון של נסיכות אסטוריאס) והמלך אלפונסו הראשון, בתוכה נמצאת קפלה קטנה ובה דמות הבתולה הקדושה.
The Collegiate Church of Nuestra Senora de Covadonga – כנסיית גבירתנו של קובדונגה, נבנתה במאה ה- 16

טיול לבריכה הירוקה – Hoya De San Vicente:

את הבריכה הירוקה היפה, שנמצאת בסיום המסלול לנחל, עליו המליצה ג'ני – רואים מהכפר שלנו. אפשר ללכת אליה מהבית שלנו ברגל, אבל היא נמצאת בתחתית ההר והעליה משם חזרה נראית לי קשה מידי. מזכירה לכם שאני לא אוהבת עליות.

ג'ני עושה את המסלול הזה בקלילות מהבית וככה גם השכן הלא צעיר, שבאחד משיטוטי בכפר תפס אותי לשיחה והמליץ לי בתנועות ידיים על המסלול.
ניכר שמאוד גאים כאן בכפר על זה שאחד ממסלולי הטיול היפים בפיקוס דה אירופה, מתחיל בין הבתים שלהם.
בכל אופן, אנחנו מחליטים לנסוע ברכב ולהתחיל את המסלול מתחתית הערוץ. ג'ני שכבר הבינה שהפעם לא מתארחת אצלה משפחה של מטפסי הרים, לא מתאכזבת מההחלטות שלנו.

נקודת ההתחלה היא במפגש בין שני נהרות מטריפים – הסלה Sella River והדוברה Dobra River.
כדי להגיע לתחילת המסלול שימו בגוגל מאפס: .Senda De la Hoya De San Vicente
את הרכב אפשר להחנות בחניון הקטן של המסעדה שתמצאו בתחילת המסלול או כמו שאנחנו עשינו – בחניות קטנות שנמצאות לאורך הכביש הראשי ומשם ללכת בזהירות לצד הכביש עד לתחילת המסלול. כדאי להגיע מוקדם כי החניות מתמלאות מהר מאוד.
כבר כשאנחנו צועדים לאורך הכביש, אנחנו שומעים את שאון המים הנפלא של הנהר. בפתח בית עומד סבא חביב ומנפנף לשלום לעוברים ולשבים. אנחנו כאן כבר כמה ימים, חולפים על פני הכביש הזה בדרכנו לכפר והסבא הזה תמיד כאן, מנופף לשלום. מקסים, לא?
אנחנו חוצים בזהירות את הכביש לצד השני ונכנסים במסלול המסומן אל תוך היער, משמאלנו זורם נהר הדוברה. הצמחייה ירוקה ושופעת כאילו אנחנו לא באמצע יולי. מזג האויר חם אבל השביל מוצל ברובו ומהנהר עולה משב רוח קריר ונקי כזה שמנעים את האוירה הצוהלת גם ככה.

אנחנו עוברים על גשר רומי מקושת קטן ועתיק לצידו השני של הנהר. מכאן ילווה אותנו הנהר מצד ימין. השביל רחב ונוח, מראה המים והצמחיה שסביבו משגע. מידי פעם אנחנו חולפים על פני בקתת רועים ופוגשים גם כבשים ג'ינג'יות מתוקות.
בואי רגע, קורה לי רונן, בלחש. הוא עומד ומסתכל לנהר.
תראי. שם. הוא לוחש כאילו הוא בפעילות מטעם המוסד ומצביע בסתר על נקודה במים.
אלוהים, אני בקושי משתלטת על האינסטינקט שלי לצרוח. יש שם נחש מים ענק ששוחה לו בנחת, צף על המים בכייף שלו, חסר לו רק מזרן ים וקוקטייל.
אם יש משהו שאני שונאת בעולם הזה אפילו יותר מעליות – זה נחשים.
בוא נחזור. אני לא ממשיכה בטיול הזה, אני לוחשת כנראה חזק מידי.
מה קרה? שואלת מיקה
מה יש שם? שואלת ימה
כלום, אני עונה בקול מזויף.
אל תעשי דרמה, לוחש רונן.
טוב, אני מתעשתת ועונה לו בלחש. נמשיך, אבל לא נכנס למים. בשום פנים ואופן.
לאורך הנחל אנחנו עוצרים במקומות יפיפיים. השביל עובר בתוך הצמחיה, תמיד לאורך הנחל. מידי פעם אנחנו רואים אנשים מתרחצים, חלקם נהנים ממפלים קטנים וחמודים.
השביל נעשה צר וחלקו עובר על סלעים חלקלקים, בשלב הזה כדאי ללכת בזהירות.
לאחר מקטע האבנים, בדיוק כשהעניין מתחיל לחזור על עצמו, השביל מתרחב מאוד ומגיע אל משטח עצום של חלוקי נחל ובסופו מתגלה הבריכה הטבעית הירוקה, נוצצת כמו אימרגד ענק.
מסתבר שכל תושב שחי באסטוריאס ביקר כאן כמה פעמים בחייו, ממש כמו שאין ישראלי שלא היה בסחנה (אני מקווה). בואו, אין כאן את כמות האנשים שבסחנה וגם אף אחד לא מנפנף כאן על מנגל כן? האוירה תרבותית אירופאית אבל המקום די מלא.
אנחנו מוותרים על שחיה בברכה העמוסה הזאת, חוזרים מעט אחורה ומוצאים חוף קטן ומוסתר בו אנחנו לבדנו, למעט זוג מאוהב שמפסיק לרגע את הפוצי מוצי כשאנחנו מפתיעים אותם ולאחר שאנחנו מתרגלים אלה לנוכחותם של אלה – הם ממשיכים בפעילות בכייף שלהם.
הבנות נכנסות למים הקפואים, מאושרות. אני אמנם פוחדת מנחשים, אבל יש לי זיכרון של ציפור ומה שקרה לפני שעתיים כבר לא מעסיק אותי עכשיו.

אנחנו עושים פיקניק על שפת הנחל, מסתכלים על הפרפרים, הצמחים וזרימת המים. מאושרים.
אפשר לבלות כאן יום שלם, זה באמת אחד ממסלולי הטיול השווים, שאיכשהו לא הגיע לידיעת התיירים. מזל שג'ני המקומית המליצה לנו עליו. מושלם כאן.
אנחנו חוזרים באותה הדרך לרכב שהשארנו בחניה. מנופפים לשלום לסבא החמוד וחוזרים לכפר שלנו, מאושרים.

קאנגס דה אוניס Cangas de Onís:

העיירה המתוקה הזאת שחוזרת שוב ושוב בפוסט הזה, היתה בעבר בירת הממלכה האסטורית. היום היא מתפקדת כבסיס לטיולים בצד האסטורי של פיקוס דה אירופה וכמובן כעיר גדולה הנותנת שירות לכפרים הקטנים.
העיירה הזו היא נקודת היציאה לשני אתרים מפורסמים שנחשבים אתרי חובה בפיקוס דה אירופה – אתר העלייה לרגל של קובדונגה ואגמי קובדונגה.

העיירה מזכירה עיירות טיילים תיירותיות אחרות באירופה, יש לה אזור עתיק הבנוי סביב נהר הסלה, לשכת תיירות לא מאוד מתפקדת, שפע של מסעדות מקומיות הנקראות כאן לרוב סידריות (מהמילה סיידר), בתי קפה, חנויות מקומיות וחנויות תיירותיות, סופרמרקטים, תחנות דלק. בתי מלון קטנים ודירות אירוח, שום דבר מיוחד.

אני לא ממליצה לישון כאן, יש שפע של כפרים מקסימים באזור ובהם בתים ודירות קטנות להשכרה. הרבה יותר אותנטי ונעים בכפרים.
המקום הכי יפה בקנגס דה אוניס, לדעתי, הוא הגשר הרומי Old Roman Bridge ואני ממליצה לא להתעצל ולהסתפק בתצפית עליו מלמעלה כמו רוב התיירים – אלא לרדת אל גדות נהר הסלה שמתחתיו ולטייל קצת.

התושבים הצעירים בקנגס דה אוניס לרוב יודעים כמה מילים שימושיות באנגלית, אבל אפשר להסתדר כאן עם הגוגל טרנסלט, תנועות ידיים והמון סבלנות.
קנגס דה אוניס נמצאת במרחק רבע שעה נסיעה מהכפר שלנו והיא משמשת אותנו בעיקר לקניות בסופרמרקט וכמובן לבילוי במסעדות. כל ביקור בסופרמרקט הוא הרפתקה מאתגרת.

למשל הביקור הזה:
אני עומדת  מול מדף אבקות הכביסה, על המוצרים אין מילה באנגלית, הכל בספרדית. מחפשת קופסא קטנה, כדי לא לסחוב איתנו משהו כבד.
מוצאת משהו, אבל לא בטוחה שזה זה.
זאת אבקת כביסה? אני שואלת עובדת בסופר.
היא נלחצת ממש. הספרדים בכפרים לא יודעים אנגלית ואת חלקם זה מלחיץ. אבל זאת ממש בפאניקה. היא מרכיבה את משקפי הקריאה, מסירה אותם ושמה שוב. הופכת את הקופסא מצד לצד ופוערת זוג עיניים מבוהלות.
אני עוברת לפנטומימה. מצביעה על הבגדים שאני לובשת, עושה עם היד תנועות סיבוב וגם מוסיפה קולות של מכונת כביסה. העובדת נבהלת ממש.
אני עוברת לתנועות כביסה ביד, בניסיון אחרון, לא עוזר.
מוציאה את הטלפון, נכנסת לגוגל טרנסלט ומתרגמת מעברית לספרדית שאלה – זאת אבקת כביסה?
העובדת לא מסתכלת על הטלפון שלי. אני מקרבת אותו אליה אבל היא לא מסתכלת עלי אלא מפנה את מבטה לצדדים, מחפשת עזרה.

אני מוותרת, אקנה את האבקה הזאת וזהו. הרי יש עליה תמונה של מכונת כביסה. מה כבר יכול להיות?
זוג צעיר שכנראה הבחין במצוקה שלה ושלי, ניגש אלינו.
הי, פונה אלי הבחורה בחיוך גדול, אני מדברת אנגלית, אולי אפשר לעזור?
נפלא, אני אומרת, תודה תודה – זאת אבקת כביסה?
היא לוקחת ממני את הקופסה ונותנת לבן זוג שלה, היא שואלת אותו משהו בספרדית.
החבר שלי לא יודע אנגלית ואני בקושי יודעת ספרדית, היא מסבירה.
החבר עונה לה משהו עם הבעות פנים מוגזמות. אפילו אני מבינה שהוא אומר לה שזאת לא אבקת כביסה. הזוגיות שלהם כל כך מעניינת אותי, שכבר לא אכפת לי מהאבקה הזאת.
זאת לא אבקת כביסה היא אומרת. זאת אבקה לניקוי מכונת כביסה.
בחיי, לא ידעתי שיש דבר כזה, למה צריך לנקות את מכונת הכביסה הרי היא כל הזמן עם סבון. לא משנה.
הזוג מוביל אותי חזרה למדף. הם מדברים ביניהם בספרדית הכוללת תנועות ידיים והבעות פנים יותר גדולות משך חנוך רוזן. אחרי דיון קצר הבחורה מגישה לי קופסה קטנה לבנה. קחי את זה, היא אומרת.
אני יכולה לעזור לך במשהו נוסף? היא שואלת.
אני מהססת.
אגלה לכם סוד.
אם יש משהו שהספרדים והפורטוגזים מייחסים אליו ברצינות – זה היין.
הסופרמרקטים מלאים ביין. אבל איך בוחרים?
אני בוחרת לי אנשים שנראים מבינים בנושא ומבקשת מהם המלצה.
ספרדי או פורטוגלי שנתקל בשאלה כזאת – עוצר את כל חייו, גם אם הוא ממהר מאוד.
רונן שונא את זה.
אחרי המקרה ההוא בסופר באיים האזוריים בפורטוגל, בו נתקעתי שעה עם בחור אחד שניסה להתאים לי יין מדויק ורדף אחרי עד לקופות אוחז בקבוקי יין מסוגים שונים, מסביר עליהם בפרטוגזית כמו מוכרת חרוצה בערוץ הקניות – הבטחתי לו שלעולם לא אבקש יותר המלצה על יין.
אבל אני לא מצליחה לעמוד בזה.
אני מסתכלת לצדדים. רונן לא כאן, הוא בטח ליד המקררים.
אתם יכולים להמליץ לי על יין טוב? אני שואלת בלחש, מתפללת שרונן לא יגיע.
בטח, הבחורה ממש מאושרת. היא מסבירה לחבר שלה מה שאלתי והוא מחייך מאוזן לאוזן ומוביל אותנו בדילוגים אל מעבר היין הענק.
את רוצה יין לבן, ורוד או ירוק היא שואלת.
לבן אני עונה.
לבשר, לדגים או בנפרד, היא שואלת.
בנפרד אני עונה.
הבחור מתסכל על היינות, נוגע בזה ובזה, חושב ואז שואל משהו את הבחורה.
יבש או חצי יבש היא שואלת אותי.
יבש לגמרי אני עונה.
הבחור שולף בקבוק ומגיש לי.
זה יין ירוק מצוין, יותר מתאים לך מלבן, מסבירה לי הבחורה. הוא מתאים להכל וגם המחיר שלו משתלם, אבל צריך לשתות אותו קר לגמרי.
היין עולה רק שני יורו. זה לא יאמן המחירים מחוץ לארץ המטורפת שלנו.
תודה, אני אומרת לה. מנסה לברוח מהר עם הבקבוק, כדי שרונן לא ישים לב.
אבל תזכרי, היא קוראת אחרי כשאני מתרחקת, חייבים לשתות אותו קר מאוד.

פיקוס דה אירופה – מה אוכלים כאן:

כמו ברוב המקומות, בהרים מתמחים בתבשילי בשר ארוכי בישול או בסטקים מדממים מבשר משובח (מסכנות הפרות והעיזים המתוקות) יש כאן שפע של גבינות איכותיות מחלב פרה, עיזים וכבשים. מחיר הגבינות נמוך לפחות בחצי ממה שאנחנו רגילים בארץ.
ליד הים מתמחים כמובן במאכלים שבאים מהים. צדפות בשלל סוגים, שרימפסים שמשום מה נהוג להגיש עם הרגליים וזה סיוט, תמנונים שאין סיכוי שאטעם כי החיה הזאת כל כך אהובה עלי וכמובן דגים. אפשר להזמין כל דבר בנפרד או כסוג של פאייה – סיר שטוח בו מוגש אורז שבושל עם פירות ים ודגים ונצרב לסיום בתנור. זהירות, הסיר מוגש לשולחן לוהט. לא פעם ראינו סיר כזה עף מידיו של מלצר שקיבל כוויה.

יש שני דברים שאסור וגם אי אפשר לפספס:
גבינת הקברלס Cabrales היא גבינה כחולה שמנה, בעלת טעם עשיר ונפלא המיוצרת מתערובת של חלב פרות, עזים וכבשים. אפשר לאכול אותה בפני עצמה וגם למצוא אותה כחלק משפע של מנות: היא מפתיעה כרוטב לסטייקים או לצדפות, בפסטות, על תפוחי אדמה וכחלק מסלטים והיד עוד נטויה. ממליצה מאוד לקנות לכם גבינות כאלה, התוקף שלהן ארוך ונדיר למצוא אותן מחוץ לאסטוריאס.
סיידר. באסטוריאס משוגעים על סיידר ולרוב המסעדות קוראים סידריות. כל מסעדה שמכבדת את עצמה מחזיקה מפעל משלה לייצור סיידר פרטי. הסיידר מכיל 6% אלכהול והוא נמכר בבקבוקים ירוקים של 750 מ"ל, סגורים בפקק שעם, ממש כמו יין.

במקומות תיירותיים המלצר מוזג את הסיידר מגבוה, כלומר מרים את היד האוחזת בבקבוק הכי גבוה שאפשר ומחזיק את הכוס הכי נמוך שאפשר ומוזג. המזיגה מתבצעת בחוץ, על המדרכה כי חצי מכמות המשקה נשפכת החוצה.
האופציה הפחות תיירותית הנהוגה במסעדות המקומיות מתבצעת ככה – המלצרית מביאה את בקבוק הסיידר האלכוהולי הקר יחד עם מתקן כזה, הדומה למכשיר סודה סטרים פרמיטיבי. היא מכניסה את הבקבוק למתקן וכשלוחצים על כפתור נמזגת מהמכשיר כמות מדודה לתוך הכוס וצריך לשתות מיד במכה אחת, כי אם מחכים רגע הגז נעלם והסיידר הופך למשקה הדומה במראה ובטעם לפיפי של חתול. לא שטעמתי אחד כזה.
אתם בטח מדמיינים סיידר מתוק כמו שנהוג לקנות בבקבוק קטן כאן בארץ, אז זהו שלא. הטעם מר ולא ברור. מסתבר שטעם הסיידר הוא נרכש, כי אחרי יומיים אנחנו מתאהבים במשקה, מזמינים אותו בכל ארוחה ואפילו רוכשים בקבוק אחד משובח הביתה.

רוטה דל קארס Ruta del Cares – שיא הטיול בפיקוס דה אירופה:

מסלול הטיול רוטה דל קארס הוא אולי המפורסם ביותר בפיקוס דה אירופה ואפילו נחשב לאחד ממסלולי הטיול היפים ביותר בספרד אם לא היפה בהם.
כל ההקדמה הזאת באה בעצם כדי להגיד לכם בצורה ברורה – חובה לטייל כאן, שלא תעזו לוותר עליו, זה יהיה פספוס אדיר להגיע לשמורה בלי לחוות אותו.

אכתוב עליו בקצרה כי חבר גוגל מפוצץ במידע עליו.
מסלול טיול קווי באורך כ – 12 ק"מ לכיוון שמחבר בין שני כפרים: פונסבוס Poncebos ו- קאין דה ולדאון Caín de Valdeón.
אפשר להתחיל או לסיים בכל אחד מהכפרים האלה, אבל החלק המעניין, היפה וההרפתקני של המסלול נמצא ליד הכפר קאין.
בגלל שהמסלול ממילא קווי ואין לי שום חשק ללכת הלוך חזור מסלול שלם באורך 24 ק"מ (השתגעתם!) כשאפשר רק חצי ועוד בחלק המעניין – בחרנו להתחיל את המסלול בקאין, ללכת רק את החלק המוצלח עד חצי מהמסלול כולו ולחזור על עקבותינו. סה"כ הלכנו 6 ק"מ הלוך חזור, במשך ארבע שעות כולל עצירה משמעותית למנוחה. אני חושבת שזאת הייתה בחירה מצוינת.

את אמצע המסלול מסמנת בקתת אבן מקסימה שנמצאת על השביל. זה המקום היחיד בו השביל מתרחב וניתן לעצור למשהו שמרגיש כמו הפסקה. סביב הבקתה פגשנו עיזים מקסימות ושובבות שטיפסו על ההרים מסביב במנחים מרשימים מאוד.

הכביש לכפר קאין מרהיב ביופיו, הוא עובר דרך כפרים משגעים, בתוך עמקים מיוערים, נחלים ואגמים נשקפים ממנו, כרי דשא בהם סוסים ופרות וכמובן פסגות משגעות של הרים גבוהים. קחו בחשבון שבמרחק כחצי שעה נסיעה מקאין הכביש נעשה צר ומתאים בעיקר לרכב אחד אבל הוא דו מסלולי. את הנהיגה בשלב הזה צריך לעשות לאט ובזהירות ובעיקר עם המון סבלנות לרכב הבא ממולך, שצריך לחלוק איתך בכביש הצר.

מה הפסדנו כשוויתרנו על התחלה או סיום בכפר פונסבוס? לא ממש יודעת כי לא היינו שם, אבל אני מבינה שמפונסבוס יוצאים מסלולי טיול רבים ונפלאים כמו רוטה דל קארס כמובן אבל גם הטיול לכפר בולונס שנחשב למבודד ביותר באירופה.
השביל מישורי ברור ומסומן היטב, אי אפשר להתבלבל או להסתבך בדרך.
חשוב להפנים ולהבין שרובו ברוחב מטר וחצי כשצד אחד צמוד להר אבל צידו השני מסתיים במצוק תלול מאוד עם גובה עצום עד תחתית הקניון בו זורם הנהר. מה שאני מנסה להגיד הוא שחובה ללכת בזהירות רבה, לנסות להיצמד לצד של ההר. מאוד יעזור לכם להשתמש במקלות הליכה, שפסיכולוגית מעניקים יציבות. השביל לא מומלץ לאנשים עם פחד גבהים קיצוני או עם ילדים ממש קטנים ולא ממושמעים.

אין בחלק שאנחנו עשינו מקומות לעצירה, לא נעים וגם די בלתי אפשרי לעצור על השביל. ככה שכדאי להתחיל את המסלול אחרי שאכלתם ארוחה (לא יהיה פיקניק במהלך הטיול) ועשיתם פיפי.
טיפ חשוב: להתחיל את המסלול מוקדם בבוקר כי חלקו חשוף לשמש וגם כי בשעות העומס הרבה מטיילים יגיע מהצד ההפוך ואחד מכם יצטרך להיפרד מהצד של ההר וללכת בחלק הקרוב לשפת המצוק. הגעה מוקדמת תאפשר מציאת חניה נוחה בכפר הקטן. מאותן סיבות – בעונת הקיץ העמוסה תמנעו מטיול כאן בסופי שבוע.
בקיצור – הטיול ברוטה דל קארס מומלץ מוקדם בבוקר ובימי חול.
אחרי שהפחדתי אתכם חייבת להזכיר שהמסלול הזה הוא חובה בעיני למטיילים בפיקוס דה אירופה ושלמרות האתגרים כולנו סיכמנו את הטיול כשיא הטיול בשמורה וכאחד מהשיאים בחופשה כולה. אתם בטח יכולים לתאר לעצמכם כמה נדיר לקבל כזאת ביקורת נפלאה על טיול בטבע, משתי מתבגרות תל אביביות. אז קחו לתשומת לבכם.
למה כדאי לטייל ברוטה דל קארס?

השביל ברובו חצוב בהר ובסלעים. חלקו מתבצע במנהרות בהן פתחים אל הנוף המופלא. העצים צומחים על המצוקים במנחים בלתי אפשריים, בתחתית הערוץ, לעיתים בעומק 2,000 מ', זורם נחל הקארס אותו רואים היטב בתחילת המסלול ולאחר מכן רק שומעים את הצליל הנפלא של הזרימה. המעברים אל צידי הערוץ נעשים על גבי גשרי ברזל צרים בגובה רב, התחושה היא שהגעת ללונה פארק של הטבע.
המטייל מתגמד אל מול הטבע העצום והמרהיב הזה. ההתנתקות כאן היא מוחלטת, האויר נקי ונעים, אין כביש שעובר באזור, רוב המצוקים שמסביב בכלל לא נגישים לאדם, חלקים גדולים של המסלול ללא קליטה סלולרית. זה רק אתה והטבע.

לאן ממשיכים מכאן?

היעד הבא בטיול שלנו הוא חבל גליסיה הפראי שלאורך חופי האוקיאנוס האטלנטי. העיר הבירה של גליסיה היא סנטיאגו דה קומפוסטלה העיר השלישית החשובה לנוצרים אחרי רומא וירושלים והיא יעד הסיום של מסע הצליינים המפורסם – קמינו דה סנטיאגו.

על הטיול המטריף שעשינו בגליסיה – בפוסט הבא.

פיקוס דה אירופה – מה לא הספקנו?

כמו בכל טיול, חייבים לוותר על חלק מהמקומות שרצינו לראות. כותבת לכם על אלה שנראו לי שווים במיוחד, אולי אתם תגיעו אליהם במקומי.

ביקור בכפר בולונס Bulnes – נחשב לכפר המבודד ביותר באירופה. כפר קטן ומסורתי שנמצא בין ההרים העצומים. אי אפשר להגיע אליו ברכב. ההגעה אליו אפשרית מהכפר פונסבוס בלבד שתי דרכים:
ברגל במסלול טיול די מאתגר אך מרשים ונופי, באורך 5 ק"מ בשם Ruta La Canal del Texu או בעזרת פונקולר יקר להחריד בשם Funicular de Bulnes, שנוסע 8 דקות בתוך ההרים.
בכפר מתגוררים מקסימום 30 תושבים, יש בו כמה מסעדות מתוקות, כנסיה, תצפיות ומסלולי טיול קלילים, גשרי עץ ונחל שניתן להשתכשך בו.
ביקור בכפר לאס ארנס דה קברלס (כשמה של הגבינה הכחולה) – כפר מקסים, אפשר לבקר במערות בהן מיישנים את הגבינה, לבקר במסעדות המצויינות ולטייל.
ביקור בעיירה פוטס – כפר עתיק ומקסים מלא בגשרים, במיקום מצויין בלב השמורה, כחצי שעה מהרכבל המפורסם (ראו בפסקה הבאה), יש בו מלונות קטנים, בתים וחדרי אירוח להשכרה, מסעדות, בתי קפה.
נסיעה ברכבל Fuente Dé – האטרקציה הכי מבוקשת בשמורה, לכן מומלץ לרכוש כרטיסים כמה ימים מראש. הנסיעה קצרה ויקרה מאוד, אבל הנופים עוצרי נשימה. מספרים שהתצפית מלמעלה היא היפה בפיקוס דה אירופה. אפשר לצאת למסלול טיול חביב מהתחנה העליונה של הרכבל שהיא בגובה 1,800 מ', או לרדת מהתחנה העליונה ברגל כארבע וחצי שעות. חובה להגיע ביום עם ראות טובה.
סן וינסט דה לה ברקה San Vicente de la Barquera – כפר דייגים היסטורי יפיפה, מלא במסעדות דגים נפלאות וחוף חולי מרהיב, חלק ממסלול קמינו דה סנטיאגו עליו אפרט בפוסט הבא.
סנטיאנה דל מר Santillana del Mar – במחוז קנטבריה, כפר מימי הביניים שנחשב לאחד מהיפים בספרד, מלא במסעדות, בתי קפה וכנסיות, ארמונות רנסנס ומגדלים, רחובות מרוצפי אבנים ובתים מרהיבים בני מאות שנים. ידוע גם בזכות מערת האדם הקדמון אלטמירה Altamira הנמצאת לידו ובה ציורים בני עשרות אלפי שנים.