נחל כזיב – טיול מים באחד המקומות היפים בארץ

נחל כזיב שליד קיבוץ אילון, כמעט על גבול הלבנון. ירוק גם בקיץ. הנחל זורם לו קריר וצלול, על המים מצילים עצי תאנה ושיחי דפנה.
בזכות עצי הדולב הרבים, בסתיו מבטיחים כאן שלכת יפיפייה, ממש כמו באירופה.

אנחנו קובעים עם חברים לצאת לדרך השעה 08:00, למרות שברור לכולם שאין סיכוי שנצליח. ואכן בשעה 09:30 כולם כבר באוטו.

בגלל שאנחנו בעיכוב מפנקים את עצמנו בנסיעה במנהרות הכרמל. המנהרות חוצות את כל חיפה מלמטה בכמה דקות ומזכירות לי את המנהרות הארוכות בדרך מאתונה לצפון יוון. הקלסטרופוביה שלי מדמיינת אסונות הכוללים מחנק ככה שאין מאושרת ממני לצאת בצד השני. נושמת עמוק.

נסיעה ארוכה ארוכה מסתיימת בפארק גורן.

שלא נדע מצרות, החניון מלא באוטובוסים. כבר ביציאה מהאוטו שומעים שירה רמה של ילדים מעומק ערוץ הנחל, ושתבינו, הוא רחוק מכאן כמה קילומטרים.

חבורת נהגי האוטובוס יושבת במעגל תחת עצי הזיתים, סביב גזיה עליה פינג'ן המפיץ ניחוח קפה שחור עם הל. אני נגשת לתחקר אותם.

בוקר טוב, אני אומרת

בוקר טוב, עונה אחד מהם, השאר מחייכים פחות או יותר

אתם הנהגים של האוטובוסים? אני שואלת

כן, עונה שוב אותו אחד (נכנה אותו הנהג הראשי) את תשובתו הצפויה, השאר מהנהנים פחות או יותר

אלה ילדים שם למטה אני שואלת ואפילו לא ממתינה לתשובה, כמה ילדים יש שם?

300 ילדים, עונה הנהג הראשי

מה זה? אני מתלוננת, הם עושים המון רעש, אז אני לא מטיילת כאן. חבל מאוד, הגענו מרחוק.

כל הנהגים מחייכים. אחד אפילו צוחק. זה כלום, עונה הנהג הראשי. הנחל ענק ובכל יום מטיילים כאן לפחות 1,000 איש. ממש ריק היום.

אז למה הם שרים? אני מתלוננת כאילו הוא נציב תלונות הפרעות בנחלים. זה מאוד מרעיש.

הם שמחים, הוא אומר. עוד מעט ירגעו ויפסיקו. אל תדאגי.

תודה אני אומרת, וגם מברכת אותם ביום טוב שיהיה.

אני חייבת להפסיק את הדיאטה, אני חושבת לעצמי בזמן שמתרחקת מהם, אני הופכת לדודה נודניקית ונרגנת כשאין לי בדם סוכרים.

אנחנו מעמיסים על הגב תיקים מלאים באוכל ומים. כמו תמיד איכשהו יוצא שאני אחראית לסחוב את התיק עם ערכת הקפה. אני אוהבת לשתות קפה, לא לסחוב אותו. נו, שאלה יהיו הצרות שלנו.

הבעיה עם נחלים שנמצאים בערוץ עמוק ומוצל היא שכדי להגיע אליהם צריך לרדת ואחר כך, לא עלינו, לעלות. אנחנו מתחילים בירידה, אבל איך אפשר ליהנות מנוף כל כך יפה כשהירידה בזווית של 90 מעלות? קשה לי, כבד לי וחם לי.

הינה עוד סיבה להפסיק את הדיאטה. פעם, לפני שבוע כשעוד אכלתי סוכרים הייתי גם יותר חזקה בנוסף על היותי יותר נחמדה. עכשיו אני ממש מסוחררת כמו אנורקסית חלושה. אני מתלוננת ומודיעה לכולם חגיגית שאין מצב שאני עולה חזרה למעלה. אשאר בנחל לתמיד.

בשניה שאנחנו מגיעים לנחל מתחלף המצב רוח ואני צוהלת ומקפצת כמו יחמור עליז וקליל.

למה יחמור?

כי מסתבר שבנחל כזיב חי עדר ענק של יחמורים שהם סוג של איילים חמודים, עליהם קראתי בתיאור ההסבר על הנחל.

למרות שממש רצינו, לא פגשנו יחמורים.
אבל דגים יש כאן בשפע וגם סרטים קטנים וחמודים.
כל כך יפה ונעים פה שזה מיד מעורר תיאבון. אני אוכלת סלט ירקות וביצה קשה כשכולם סביבי אוכלים סנדוויצ'ים מפוארים וקלחי תירס (הידעתם שקלח תירס מלא בסוכר?).

אנחנו מקנחים בקפה שחור ומלבדי כולם טובלים בתוכו וופלים.

מאושרת שעדיין לא שברתי את הדיאטה אני מובילה את כולם לבריכה הגדולה.

במים חבורה של צעירים, הם מאוד רעשניים. למה הם צועקים? אני מתלוננת לדודי.

הם נהנים הוא אומר. ככה זה כשנכנסים למים קרים.

אני קופצת למי הקרח הצלולים ומיד מתחילה לצווח יווווו, ווואייי, ההההההה. איזה כייףףףףף.

את רואה? אומר דודי.

בחיי, מדהים כאן. בהמשך הנחל כבר לא רואים אנשים. רק אנחנו והטבע היפה. לא יאמן שירוק כאן בחודש יולי. אני כל כך נהנית שלוקח לי זמן להבין שהתחלנו בעליה.

אוי. שוב חם. כולנו מתנשפים. נהיה שקט. אפשר ללכת או לדבר, אי אפשר שניהם יחד. רוצה לנוח אבל יודעת שאם אעצור לא אצליח להמשיך.

מזל שאיחרנו להתחיל בבוקר, כי עכשיו כבר 18:00 ככה שרוח טיפה נושבת והשמש כבר לא בשיאה. דודי הולך לפני, מתוך התיק שלו מבצבץ ענף עם עלי דפנה שקטף לו, העלים מפיצים ריח חזק.

אני נזכרת שבמורד הנחל קטף גם צלפים ויצא מהשיח כולו שרוט ופצוע. הוא סיפר לי משהו על הקוצים המיוחדים של הצלף אבל עכשיו אני לא זוכרת כי עליה וחם וגם לא אכלתי סוכרים לפחות שבוע.

אני לא מאמינה. עשיתי את זה. העלייה הסתיימה. אני מחאת כפיים וצוהלת, מבזבזת את כל האנרגיה שעוד נותרה לי ואז צונחת מתחת לעץ כמו יחמור עייף.

מכאן אנחנו נוסעים לקצה השני של פארק גורן, אל מצפה המונפור.
המצפה ריק, כולו בשבילנו. כולם אוכלים סנדוויצ'ים, פשטידות ואפילו דוריטוס.

אני אוכלת שעועית ירוקה.

דודי מוציא מהציידנית אבטיח קר ומתוק. יש גבול. אבטיח זה בעיקר מים אני משכנעת את עצמי בזמן שאוכלת שני חיוכי אבטיח צוננים.

נחל כזיב – מתכון טיול

טיול לנחל כזיב – מידע שימושי

זהו ללא ספק אחד המסלולים היפים בארץ. הבעיה שיש אין ספור דרכים לטייל בנחל כזיב והחומר ברשת רב ומבלבל.

בגלל שאני אוהבת פשוט ובעיקר בגלל שאני אוהבת אתכם מאוד –

תמצאו כאן הסבר ברור לדרך בה אנחנו בחרנו לטייל אותו. קחו בחשבון שההצעה שלי מתאימה לאלה שמסוגלים להתמודד עם ירידה תלולה מאוד ועם עליה קשה יחסית. למסלול הזה הגעתי אחרי בירורים מקיפים, כולל עם אנשים המתגוררים בסמוך ומכירים את המקום היטב.

היתרון של המסלול: עובר את המקומות היפים ביותר בנחל, הקפצת הרכבים מאוד קצרה, את הסיום נוח לציין במנוחה ותצפית עוצרת נשימה על מצפה המונפורט.

מיקום: גליל מערבי, סמוך לקיבוץ אילון.

מסלול: הרבה אופציות, אנחנו בחרנו קווי שמצריך הקפצת רכבים קצרה.

אורך: כ – 5 ק"מ

משך המסלול: מינימום חמש שעות, אפשר הרבה יותר.

נקודת התחלה: בוויז – פארק גורן. כשתגיעו לפארק גורן סעו לפי השילוט הפנימי הברור לחניון הזיתים. (יש המון חניוני הזיתים בארץ כך שמי שבוחר להכניס חניון הזיתים לוויז כשהוא בביתו, שישים לב שלא נוסע לאזור אחר בארץ). בחניון הזיתים נשאיר רכב אחד ואת הרכב השני נשאיר במרחק קצר מכאן, אך עדיין דורש הקפצת רכבים.

נקודת סיום: סיום השביל השחור בפארק גורן (שימו לב לא לעלות מהנחל בשביל השחור למצפה הילה). כקילומטר נסיעה מחניון הזיתים. לנקודת הסיום הזאת אין שם מוגדר אבל היא מופיעה כאן בבירור במפה ומצרפת גם את צילום השלט שלה. אין סיכוי שתפספסו.

סימון שבילים: מחניון הזיתים יורדים בשביל הכחול עד לעין תמיר. מעין תמיר ממשיכים בשביל הירוק ימינה, לכיוון צפון – מערב (לכיוון מצפה המונפורט ולא לעין זיו), כדי לחזור לפארק גורן נעלה בשביל השחור. השביל השחור יהיה מימין לנחל ולא משמאלו (שימו לב לא לעלות בשביל שחור אחר עליו מסומן בבירור – מצפה הילה. שביל זה יהיה בצד שמאל של הנחל והוא אינו השביל הנכון. השביל השחור הנכון יהיה לאחר כשעת הליכה מהצומת הזאת לכיוון מערב, מצד ימין).

בכמה מילים: אחד המסלולים היפים בארץ, כנראה שככה נראה גן העדן. מחניון הזיתים תצפית מעלפת, הנחל מלא בצמחיה עשירה, המים צלולים. לטייל כאן כרוך במאמץ – כל מסלול שתבחרו יתחיל בירידה ויסתיים בעליה. אני מאמינה שההצעה שלנו כאן היא המשתלמת ביותר. נסו לכוון את העליה לפארק גורן לשעות אחר הצהריים כך שהשביל יהיה מוצל. המסלול מתאים למשפחות שמורגלות ללכת. לדעתי החל מגיל 10, אבל אתם מכירים את הילדים שלכם הכי טוב. בכל אופן לשמור על הילדים ועל עצמכם היטב בירידה ובעליה. אל דאגה – אם אני הצלחתי, תאמינו לי שגם אתם יכולים. קחו איתכם מספיק מים ואוכל, אין למטה גזלן, כן?

עונה: אביב, יום נעים בקיץ. בחורף המסלול בוצי ומחליק. במסלול הליכה לסירוגין במים קרירים וכמובן רחצה וטבילה בברכות יפיפיות. חובה נעלים להליכה במים. לקחת בחשבון שהירידה לנחל לא מוצלת.

דרגת קושי: בינוני + בגלל הירידה והעליה.

כלבים: מיטיבי לכת בלבד.

מדד נקיון: 9+ וזה מרשים במיוחד כי אין פחים למטה.

מדד צפיפות: טיילנו בתחילת יולי ביום חול. צפיפות הורגשה סביב עין טמיר. בהמשך הנחל פינות מבודדות וריקות לחלוטין.

המלצה מחוץ למסלול: בסיום לנסוע למצפה המונפורט שנמצא כמה דקות נסיעה מכאן, גם הוא בפארק גורן. הנוף מכאן מטריף והמקום נוח לפיקניק או הכנת קפה לסיום.

ללא גלוטן: אם יש לכם אפשרות לאכול אצל אורי בורי בנמל עכו העתיקה, בדרככם חזרה למרכז – אל תפספסו אותה. במסעדה מנות רבות ללא גלוטן ואפילו נשלח אלינו לשולחן לחם חם ורך ללא גלוטן שנאפה במקום. יתכן וזה הלחם הטעים ביותר שאכלנו בחיינו. המודעות גבוהה, הסבלנות בשמיים. את המנות אפשר להזמין גם בחצאים כך שניתן לטעום יותר מהן. אין ספק שנחזור לכאן בכל הזדמנות.

משפט סיכום: אין כמו נחל כזיב, חייבים לחזור לכאן בדחיפות

ציון: 10

המלצה על טיול מים משגע בעמק המעיינות